מה זה? התקשרתי לגלעד, אסף מה אתה עושה שם?

גלעד: אנחנו אחרי שתי סדנאות של הספוקנוער, היינו היום בבוקר בסדנה למנהלי יחידות נוער בחיפה, יצאנו בתשע וחצי, שזה בשבילנו מוקדם מאוד, ואז בערב בנתניה לשבעים עובדות סוציאליות, עשינו להן גם את המופע שלנו, היה מרגש, ביצענו שירים שמזמן לא עשינו…

אז אנחנו עושים פה דיקומפרשן. ככל פעם שאני רואה שיש יום כזה של סדנאות ברצף, הוא אוסף אותי ואני בכלל לא יודע לאן נוסעים.

אסף: לשאלתך, יצא לנו לבלות 12 שעות יחד ברצף, והבנו שזה היה הרבה יותר מדי, אז נשארנו עוד שעתיים כדי לדבר על זה.

מה אתם עושים כשאתם לא על במת הסלאם? אם כי התשובה די ברורה ממה שכבר אמרתם…

אסף: לי יש תחביבים! אני שוחה, אני עושה מדיטציה, אני ממש אוהב הליכות ארוכות ביפו, אני יכול פשוט ללכת שלוש שעות…

גלעד: לא ידעתי את זה עליך! וואו איזה תגליות מרגשות מתגלות כאן! אני עובד על שירים שלי, שהם כזה שילוב של מוזיקה וספוקן, שילוב של שירה singing ושירה poetry. אין את ההבחנה בין השניים בעברית… ויש כמובן את הספוקנוער, שזה הארגון שאני ואסף הקמנו ואנחנו מנהלים אותו, הספוקנוער פועל מההבנה שהספוקן וורד זו אמנות שיש לה יכולת ליצור אמפתיה בעולם, ודרך השירה בני הנוער חוקרים את עצמם ומגלים דברים על עצמם ועל העולם בדרך מאוד ישירה ומגניבה. יש לנו 15 קבוצות ברחבי הארץ.

אסף: אני גם לומד להיות ראפר.

מהמם, בהצלחה עם זה. מאיזה יוצר, יוצרת או יצירה קיבלתם השראה?

אסף: יש לי מלא תשובות לזה. וואו. זה לא קול להגיד, אבל יש הופעת לייב של אד שירן, הוא ג'ינג'י קטן ומכוער ששר ועושה ביטבוקס, תמיד טוען שהוא לא ראפר אבל עושה ראפים מבריקים.

גלעד: וואי, את יודעת מי עלה לי? אסי כהן. הוא יוצר שאני ממש אוהב, אני מעריץ את אסי וגורי נגיד. הוא תמיד יוצר, לא משנה במה הוא משחק הוא שחקן יוצר מטבעו. הוא לוקח את זה כל כך רחוק שגם אם הוא לא יצר את הדבר בעצמו הוא בתוך זה. הוא אלוף הנונסנס.

איזה יוצר, יוצרת או יצירה אתה לא אוהב?

גלעד: רגע, את באה לסכסך?

כן. לא, בעצם לא. תשמע זה לא חייב להיות אמן ישראלי, אתה יכול להגיד שאתה לא אוהב את אדל, היא בחיים לא תדע.

אסף: אוקיי, האלבום של טונה מבריק, אבל יש שם שיר אחד, השיר על הצוות שלו, שאני חושב שהוא עלבון למאזין. האלבום כל כך טוב, ואז במשך שש דקות הוא שם טרק של צחוקים, אני כל כך אוהב את טונה אבל אם זה היה השיר הראשון שלו שהייתי שומע בחיים – לא הייתי מקשיב יותר לשום דבר שלו. הרמה של השיר הזה בעיניי נמוכה משמעותית מהשאר, וזה השיר השני באלבום, אז שמעתי את זה ואמרתי 'וואלה, הוציא אלבום חרא'.

גלעד: אני לא מסכים, אתה טועה פה בעיניי. אני מבסוט עליו על השיר הזה. רציתי לשים את זה היום באוטו ואסף לא נתן לי. אני אוהב את השיר הזה, זה שיר לימונדה, הוא מרענן. לא כל שיר באלבום צריך להיות שיר לגלגל"צ.

בכלל, אני לא הייטר. יש לי נטייה לשנוא משהו, ואז דווקא לאהוב את זה. זה לא מתוך התרגלות. אחרי שאני מתנגד למשהו, אני בוחן את זה. זה מעורר בי משהו ולכן אני שונא את זה, ואם אני לא אדיש לזה אז כנראה שאני יכול גם לאהוב את זה.

כל החיים זה קרה לי עם מוזיקה ועם עוד דברים, ששנאתי משהו ואז אהבתי אותו. אני אוהב שזה קורה לי.

איזה ספר קראת לאחרונה?

גלעד: אני קראתי את "האנאלפבתית שידעה לספור" של יונס יונסון. זה על ילדה שנולדה באפריקה באתרי אשפה, ממש קוראים להם בספר "המחראות", והפכה למנהלת של אתרי האשפה בגיל 11 כי היא הייתה טובה עם מספרים, זה היה הקטע שלה. היא הייתה גאון. היא חילצה את עצמה מהבוץ בזכות הכישרון שלה וממש הגיעה רחוק. זה סופר שכותב ממש מצחיק, לא קורה לי הרבה שאני יושב לבד מול ספר ויכול ממש לבכות מצחוק.

אסף: איזה תשובות ארוכות פה! תכתבי 'קראתי את איש הקובייה, לא נהנתי'.

גלעד: הנה, בבקשה, זה אסף הדל והמשעמם, מזל שהוא רק אורח בראיון הזה.

מהי המילה האהובה עליך ולמה?

גלעד: אני כל כך אוהב מילים… את כולן, אני אוהב את כולן. מ-א' עד ת'. חוץ מ-פ', במיקרופון זה עושה עושה בסים שצריך לטפל בהם.

שאלתי על מילים, לא על אותיות.

גלעד: לא נורא.

אסף: ובכלל לא ענית על השאלה, אתה בלתי נסבל… אני אוהב את המילה "סימן". זו המילה שהכי מתאימה לי עכשיו.

איזו מילה מעצבנת אותך?

גלעד: ההברה "טר", כל מה שיש בו ט' ו-ר' ביחד – אני לא אוהב. נגיד שאומרים "בום טראח". או טריקו.

אסף: אני לא אוהב את המילה "חופר" בהקשר הסלנגי שלה. עדיף שתגיד משהו כן, כמו "אחי, זה לא מעניין אותי עכשיו".

תנו עצות למשורר ולאנשל"ט מתחיל:

לאנשל"ט – להחליף את החיפוש בנוכחות.

למשורר – להחליף את הציניות באהבה.

את מי הייתם רוצים שנראיין בשבוע הבא?

אסף וגלעד במקהלה: עמית צפריר!

סוף סוף אתם מסכימים על משהו.

יאללה, גלעד, זה בכל זאת הראיון שלך. פנק אותנו בהייקו:

עדיף שתלכי

במקום להתלבט פה

כאילו זה שח.

29.9.17

צילום: מאי פרחי.