מזל טוב שירי! אני בעצם תופסת אותך בעיצומן של ההכנות לחתונה.

כן, זה ממש הרבה יותר התעסקות ממה שחשבתי שזה יהיה.

זה עניין ידוע שחתונה זו חתיכת הפקה, לא?

אז זהו, לגמרי היינו מהליצנים האלה שאומרים לעצמם "נעשה משהו קטן" "נעשה את זה על הדרך", אבל הכל שקרים.

אז כשאת לא מתכננת חתונה ולא על במת הסלאם, מה את עושה בחיים?

ביום יום אני מנהלת פיתוח בסטארט-אפ בתל אביב, ואנחנו עוד קטנים יחסית אז אני גם מתכנתת מלא. בלילה חוץ מלעלות לבמת הסלאם כמשתתפת, אני מפיקה את הליין התל אביבי ומנחה אירועים ברחבי הארץ.

אני עובדת על מוזיקה משלי, יש אפילו שיר חדש בדרך! לפני כמה שנים הוצאתי אלבום ראפ, עכשיו אני יותר בספוקן וורד, הניסיון החדש הוא איזה שילוב בין השניים.

הייתה תקופה בחיים שזה הרגיש לי שעשיתי פי חמש, נהייתי בן אדם משעמם סך הכל, אבל עובדים על זה…

מאיזה יוצר, יוצרת או יצירה קיבלת השראה?

זו השאלה הכי קשה, כי יש מיליון וזה לא הוגן. אלתרמן? לאונרד כהן? טונה? סיינפלד?

תכלס סיינפלד, בואי נהיה כנים. הכל מתכנס לסיינפלד בסוף. אני ילדת נייניטיז מסריחה, בסוף כל מה שסיינפלד עושה בצורה מדהימה זה לתפוס ניואנסים של המציאות, זוויות מאוד ספציפיות של המציאות, ולהיכנס פנימה ולתאר אותם. אני מתחברת לסוג הזה של הכתיבה, זה גם מה שאני מנסה לעשות כשאני כותבת.

איזה יוצר, יוצרת או יצירה את לא אוהבת?

יש לי יחסי אהבה שנאה עם האחים כהן. יש דברים שלהם שאני ממש אוהבת ויש כאלה שממש לא.

הסרט "ארץ קשוחה" שכל העולם ואחותו תפס כיצירת מופת נניח, אני הרגשתי שכולם עשו בדיחה על חשבוני. בעיני זה סרט גרוע, אין בו כלום. או שפשוט לא הבנתי, אבל אני לא מסוגלת לקבל שמישהו כן הבין את הסרט הזה. אני חושבת שכולם פשוט נורא מתאמצים לעבוד עליי ועל עצמם שהם הבינו אותו.

ראיתי אותו בגיל עשרים אז יכול להיות שזה פשוט היה מוקדם מדי. לאחרונה היה חבר שניסה לשכנע אותי לראות אותו עוד פעם. אמרתי לו שהחיים קצרים מדי.

איזה ספר קראת לאחרונה?

אני כבר נצח קוראת את הסדרה של משחקי הכס, "שיר של אש וקרח". אני בספר האחרון אבל קוראת בעיקר בחופשים, לכן זה לוקח נצח. זה מרגיש כאילו זה הספר שקראתי מאז ומעולם.

אם את קוראת רק בחופש איך את מצליחה לזכור מה היה בפעם האחרונה שפתחת את הספר?

אני זוכרת את הרוב, אבל בכל מקרה כמות הפרטים היא היסטרית.

האתגר האמיתי פה הוא להתחמק מספוילרים. אני לא רואה את הסדרה, אז תמיד יש איזה חלק בשנה שאני חייבת להתנתק מהעולם.

כרגע יש פער של שנתיים עד העונה הבאה, אז אני ממש בונה על לסיים את הספר עד אז.

מהי המילה האהובה עליך ולמה?

נראה לי שזרבובית. קודם כל זה קטע שיש בכלל מילה לדבר הזה, זה מקסים בעיניי. ודבר שני זה מורכב מהרבה אותיות שאני בעיקרון לא אוהבת אותן, וזה איכשהו יוצא חמוד. יש בזה משהו קוסמי שהרבה דברים שאת לא אוהבת מתחברים למשהו מגניב. פשוט בא לי להגיד את זה מלא פעמים. זרבובית!

איזו מילה מעצבנת אותך?

לשלשת. זה ממש מתאר את הדבר עצמו ויש דברים שמצטיירים לי ויזואלית נורא חזק, וכשאת אומרת את המילה הזו את לא יכולה שלא להרגיש אותה עם הלשון, וזה נימוח בקטע הלא טוב.

איכס.

סליחה, את שאלת.

צודקת, אין מה לומר. תני עצה לאנשל"ט מתחיל:

בתור מנחה בסלאם, אני מציעה לכם להאיר עם הטלפון על השלט, כשאתם יושבים רחוק מהבמה לא רואים אתכם. ובתור מפיקה, העצה הכי חזקה שלי לאנשל"טים חדשים וותיקים כאחד היא להחזיר את השלטים והטושים לבמה בסוף הערב! כל הראיון הזה היה שווה לי רק בשביל להעביר את המסר הזה.

העברי את השרביט למרואיין הבא:

לחבר האמת, מפיק העל, וארכיון המארגנים המהלך – יותם מנור.

אז לפני שאת חוזרת לעריכת פלייליסטים ליום הגדול, פנקי אותנו בהייקו:

חיכיתי לשאלה הזו, אז הכנתי מראש.

איך פתאום כולם

יודעים לכתוב הייקואים

ורק אני לא.

18.1.17

צילום: לואי אברמסון.