מה אתה עושה כשאתה לא על במת הסלאם?

אוהו! יש לי את הלהקה שלי "יואב טלמור ומחוללי הברדק", אנחנו מנגנים הרבה קטעי ספוקן וורד עם מוזיקה וגם שירי רוק יותר סטנדרטיים, וההופעות שלנו הן שילוב של הופעת רוק, מופע תיאטרון, אמנות פלסטית ומי יודע מה עוד יקרה עד ההופעה הבאה. ואני מנהל את הסלאמסקול שזה אגף הסדנאות של פואטרי סלאם ישראל.

באמת? לא ידענו!…

כן כן, זה חדש, הקמנו את זה ב-2014. מעבר לזה אני גם מורה לתיאטרון, ועד כה גם הייתי חצי מהשבוע בבית עם הבן שלי מיכאל, הוא עוד מעט בן שנתיים ויתחיל ללכת לגן.

מאיזה יוצר, יוצרת או יצירה קיבלת השראה?

יש המון, אבל תמיד בראש הרשימה – מאיר אריאל. מה עוד יש לומר על רבי מאיר בעל הטקסט שעוד לא נאמר? השפה שלו היא קסם, היא גשר בין עולמות, היא דבר שמרומם את הנפש גם כשהוא נמצא באזורים הקשים והאפלים של הקיום, שזה אחד הסימנים של אמנות גדולה בעיניי. וגם תכלס הוא היה מלחין ממש מוצלח, שלא לדבר על מבצע. יש קטע שלו מפסטיבל בריזה חולון שנקרא "הדשא של השכן" שזה בעצם ספוקן לכל דבר, אני חוזר וצופה בו אחת לאיזה זמן, למרות שאני כבר יודע אותו בעל פה.

איזה יוצר, יוצרת או יצירה את לא אוהב?

יצירות שאין בהן ריחוק אסתטי, ולא מתוך איזושהי בחירה אמנותית שמביאה איתה עוד איזשהו טעם, כי אז עצם הבחירה תיצור איזשהו ריחוק אסתטי. יצירות בהן האמן שופך לי על הראש את הקישקע שלו בלי שום עיבוד. זה גורם לי להיות נבוך בשביל עצמי, נבוך בשבילו, נבוך בשביל הקהל ובאופן כללי לא מבין למה הוא אומר את זה לי, מהבמה, ולא לפסיכולוג מהספה.

אמנות מגויסת זה עוד דבר שיש לי איתו בעיה, קשה אפילו לקרוא לזה אמנות. אלה יצרי כלאיים שמשתמשים בצורה של אמנות כדי לייצר תעמולה.

איזה ספר קראת לאחרונה?

יש איזה ספר שאני קורא כבר שלוש שנים, "84Q1" של הרוקי מורקמי, שהוא ספר מאוד מאוד מעניין אבל גם מאוד ארוך. הוא מתייחס לתימות שעלו ב-1984 אבל הוא לא ספין-אוף. העלילה גם מתרחשת ב-1984, רק ביפן, אני עוד מעט בעמוד 700 מתוך אלף מאתיים. למורקמי יש אובססיה לשדיים, הוא מתייחס לשדיים ממש המון, גם בנקודות שחשבתי שזה לא בהכרח היה נחוץ. חוץ מזה הכל בסדר.

יש צפי לסיום הקריאה?

בקצב הקריאה הנוכחי אני חושב שאסיים בשבועות הקרובים. פשוט כשהתחלתי לקרוא אותו מיכאל נולד ולא נכנסתי לקצב, אבל אני בדרך כלל מסיים מה שהתחלתי. היה רק ספר אחד בחיים שהפסקתי באמצע.

איזה ספר זה היה?

אהבה בימי כולירה. לזכותי אומר שהייתי בן 13 או 14 ופשוט הבנתי שזה עדיין לא בשבילי.

מהי המילה האהובה עליך ולמה?

כרגע – קימורים. השפתיים מציירות את הקימורים כשאומרים את המלה הזאת. היא אונומטופיאה למרות שהיא לא היתה אמורה להיות. אני אוהב כאלה.

איזו מילה מעצבנת אותך?

המילה שומה בעייתית בעיני. בשני המובנים שלה יש לה תחושה כזו של רקבובית תוססת.

עצה למשורר מתחיל:

בזמן הכתיבה, לכתוב. בלי לסרס את עצמך, בלי להחליט מראש שזה לא טוב. לכתוב, להוציא מה שעולה. אחר כך חשוב לערוך. למחוק זו פעולה שחשובה ליצירה לא פחות מהכתיבה לפעמים אפילו יותר. עם הזמן מתפתח חוש מידה, ואחוז השורות המיותרות יפחת באופן טבעי.

העבר את השרביט למרואיין הבא:

תכלת זוהר

פנקי אותנו בהייקו:

כשתפגשי את

הרוח של מפרשיי

דרשי בשלומה