מה את עושה כשאת לא על במת הסלאם?

אני חברה ב"דרור ישראל", זו תנועה שהוקמה על ידי בוגרי תנועת הנוער העובד והלומד, וזו תנועה חברתית-חינוכית שפועלת בכל מיני מישורים, אני בתוך כל זה חיה בקומונה בבאר שבע ומדריכה במרכז הדרכה "המעורר" שהוא גם חלק מ"דרור ישראל". זה מרכז שעושה הדרכות, סיורים ומסעות לבתי ספר ולצבא. אני מאוד נהנית. אנחנו קוראים למה שאנחנו עושים "משימה" ולא "עבודה", ואני מאוד אוהבת את זה. אני מלווה את מערך החינוך של מג"ב, הרגע חזרתי משבוע כשירות ערכית שזה סדרת חינוך בשפת העם, בעצם אני מאוהבת במג"ב – אם מותר להגיד את זה בקול רם… אני גם עושה יוגה הייאנגר ומציירת בצבעי מים. מאז ומתמיד ציירתי, באקריליק, בשמן, בכל מיני.

תמיד הייתי יוצרת בעצמי את המתנות שהבאתי לחברים, יש לי אפילו חדר בבית שמוקדש ליצירה מכל מיני סוגים. אבל הקונספט החדש של ציורים בצבעי מים התחיל כשטיילתי בסקוטלנד, קניתי ערכה קטנטנה של צבעי מים שאפשר להכניס לתיק ומאז אני מציירת בכל מקום שאני מטיילת אליו בארץ או בעולם.

כשאני מציירת אני מציירת את החוויה שלי בחוץ. לא רק את מה שאני רואה, אלא את החוויה הנוכחית באותו רגע.

וחוץ מכל זה אני המפיקה של ליין של הפואטרי סלאם בבאר שבע. נראה לי שכבר שנתיים. אולי שלוש?

מאיזה יוצר, יוצרת או יצירה קיבלת השראה?

יש את הצייר, קלוד מונה, שהוא ממש השראה שלי בתחום הציור, מהכיוון הזה שגם הוא צייר את החוויה ולא רק את מה שרואים. ויש את ויסלבה שימבורסקה שהיא מהממת מבחינתי, אני הרבה פעמים מרגישה כשאני קוראת את השירים שלה שהשיר הוא סוג של ציור.

איזה יוצר, יוצרת או יצירה את לא אוהבת?

יש לי קטע עם סרטים גרועים, כל בן אדם הגיוני כשהוא רואה סרט גרוע מבין שזה גרוע וסוגר את זה, אבל אני בבעיה עם זה. אם התחלתי לראות סרט אני לא אצליח להפסיק לראות אותו. בזבזתי הרבה זמן בחיים שלי על סרטים גרועים רק כי לא יכולתי להפסיק, אז יש הרבה סרטים שאני לא זוכרת את השמות שלהם אבל העלילה צפויה, משחק לא מעניין… תוך עשר דקות ידעתי מה יקרה בסוף.

איזה ספר קראת לאחרונה?

אני קוראת עכשיו שני ספרים במקביל, "ערות" ו-"קיצור תולדות האנושות". וואי, איזה מיינסטרים אני…

"ערות" זה קובץ סיפורים אישיים של נשים שרואיינו, כל פרק זה סיפור על אישה אחרת ממגוון של גילאים, עיסוקים וחוויות והן מספרות על החויית המיניות שלהן מגיל ילדות עד עצם היום הזה. בעצם זה ספר מבחינתי זה ערס-פואטי. כל פרק שאני קוראת שם גורם לי לכתוב בעצמי על דברים שעולים בי.

"קיצור תלודות האנושות" (מאת יובל נח הררי, א.פ), פשוט לא קראתי אותו עד היום וכל מי שאני פוגשת אומר לי "מה? לא קראת? אין מצב!"  אז מצאתי את עצמי קוראת… שניהם מעניינים, וגם לקרוא אותם במקביל זה מעניין כי זה מביא שתי זוויות של הקיום האנושי.

מהי המילה האהובה עליך ולמה?

אני אוהבת הֶלְחֵם-בסיסים, מכאן גם שם הבמה שלי "דליז", זה הֶלְחֵם של דלית ורייז.

אני אוהבת את המילה "אחריות", בגלל שמסתתרת בתוכה המילה "אחר" והיא מ-א' עד ת', אני אוהבת מילים שיש בהן עוד הרבה משמעויות או שיש להם סיפור, כמו "הארקה". במילה הזו היה חילוף עיצורים, ה-ק' היה ד' ואז זה בא מ"ארד" שזה ארץ בערבית.

איזו מילה מעצבנת אותך?

המילה "דיפרנציאציה" זו מילה שאני אף פעם לא מצליחה להגיד אותה, בעיקר כשצריך לומר אותה בכל מיני הטיות, נגיד "שכר דיפרנציאלי". זו מילה שמעצבן אותי שקיימת. אני מסוכסכת עם מילים שאני לא יודעת להגיד, אולי אני אקיים הפגנה נגד המילים האלה.

רעיון טוב. עצה לאנשל"ט מתחיל?

אל תהיו חארות! תתנו את הניקוד מהלב ולא מהראש, תרגישו. אתם באמת מרגישים שלוש?? לא. אז אל תהיו חארות.

העברי את השרביט למרואיין הבא:

נעמה גרינשטיין

פנקי אותנו בהייקו:

מרכז העולם

הוא בלבב פנימה

איפה שהאש

צילום: טל בר אור

(19.4.18)