מה את עושה כשאת לא על במת הסלאם?

עכשיו? אני חצי שנה מגדלת תינוק. התגלה לי שזה כל מה שאפשר לעשות כשיש תינוק, לגדל אותו. זהו. זה די לשכוח מעצמך. אבל אני ישר גולשת לשירה, למדתי משהו מתינוקות על שירה, יש להם קטע כזה שהם נרדמים בעצמם רק בהתחלה ואחר כך הם לא יודעים להירדם. הם עייפים אבל לא יודעים שצריך לעצום עיניים, להירגע ולשכב ואז להירדם. צריך ללוות אותם לתוך השינה, להציע להם את השינה, להכניס אותם לתוך זה. זה לא יקרה לבד. אז זה ממש הרגיש לי דומה למצב שבו יש לך הרבה מה להגיד על כל מיני נושאים, ואם לא מייצרים לעצמך את התנאים לכתיבה, אם את לא מפנה זמן, שמה נייר, כל אחד והתנאים שהוא צריך – זה לא יקרה. אני ידעתי להרדם לבד אבל זה כי נולדתי בבית חולים סובייטי. התינוק רואה את האמא רק בהנקות.

אז זה מה שאני עושה עכשיו מנסה להרדים תינוק. העבודה האמיתית שלי היא עיצוב ממשק. עד כה עבדתי בסטארטאפ כזה רציני וכבד שעוסק באבטחת מידע.

לאחרונה אני ובן זוגי התחלנו לעשות מוזיקה ביחד. בעבר הופענו בתור "מאיה והרוסים" עם טקסטים שהם ספוקן וורד שעשינו להם עיבוד, אבל עכשיו ממש כתבנו שירים שהם בית-פזמון-בית-פזמון במבנה קלאסי. יש לנו מספיק שירים לאלבום, אבל בינתיים העלנו שיר אחד לפייסבוק.

אפרופו פייסבוק, מה שלום בלה מוגרבי?

בלה המסכנה… בתקופה האחרונה הצלחתי לעשות רק סרטון אחד, אבל כבר קניתי לה סוודר לפרק נוסף.

איך היית מגדירה את הסרטונים של בלה מוגרבי? זה בלוג מצולם? זו פארודיה? זו סדרת רשת?

זה דיבוק. זה דיבוק כזה שיש לי. ככה אני פורקת את הצורך שלי בלנסות לכתוב משהו מצחיק, בלי אחריות ובלי… כשכותבים שירה זה מייצר עננה שמכניסה אותך למוד רציני אפילו אם זה שיר מצחיק. אז זה המקום שלי לעשות משהו מפגר, פעם ב.

ד"ש לבלה, תמסרי לה שאנחנו מחכים. מאיזה יוצר, יוצרת או יצירה קיבלת השראה?

כמובן שממלא משוררים כן? כל הקלאסיקה, בעיקר הקלאסיקה הרוסית מן הסתם.

אבל חוץ מזה, כניסה לקונספט זר, זאת אומרת איזושהי צורה של חיכוך עם שפה שהיא לא חלק מהעולם היום יומי שלי, זה מקור השראה.

אנחנו רוב הזמן סגורים בתוך המילייה שלנו, המסלול שלי זה בית-משפחה-משרד, ובמשרד זה אנשים שהם מאוד דומים לי ויש שפה מקצועית מסוימת שהיא דומה לשלי. את אף פעם לא תגיעי ללשבת בבית קפה עם טייסים, לא תשמעי איך הם מדברים. לא תגיעי להפסקת אוכל במפעל בצפון אילת, לא תשמעי איך הם מדברים. כל קבוצה כזו מייצרת שפה ואין לך גישה לשם בדרך כלל. אבל לפעמים יש פרצות. בעיקר במקומות ציבוריים, למשל אוטובוס. את יכולה להציץ לתוך שפות אחרות. אני אוהבת את זה. אני הכי אוהבת לשבת בסאונה הרבה זמן ולשמוע איך כל מיני טיפוסים נכנסים לשם ומדברים. גם כיף לשבת בסאונה, וגם את עושה מחקר.

הדברים שאני שומעת מהדהדים בתודעה ובהמשך משהו אולי יצוץ משם. פעם כתבתי שיר שרוכב על שורה ששמעתי באוטובוס, ופשוט המשכתי משם.

מה השורה?

"פעם אחת איבדתי גורמט".

אוקיי, בואי נשמע.

פעם אחת איבדתי גורמט

הוא היה מאוד מאוד זהב

ועכשיו למען האמת

לא יודע מה לחשוב עכשיו…

הסוגר אינו תמיד סגור

התלוי יכול נופל מחר

הזהב ברוח יחרב…

וחופשי צומח הצוואר!

לייק! יפה מאוד. עכשיו בואי נרכל קצת. איזה יוצר, יוצרת או יצירה את לא אוהבת?

יש כל כך הרבה… אני מנסה להיזכר מה עצבן אותי לאחרונה. יש פאטרנים שמעצבנים אותי. אני רואה את הפאטרן הזה קורה הרבה בסלאם. שהופכים את הסדר הטבעי של משפט. נניח שאומרים "לקולנוע אני הלכתי" רק כדי שיתחרז בסוף, אני מרגישה כאילו קיבלתי סטירה כשעושים את זה. זה עושה לי אלרגיה. אני אוהבת חרוזים, אני פשוט אוהבת שהם עשויים טוב. אני שומעת הרבה שירי ילדים לאחרונה, ומעצבנים אותי שירים שרוצים להיות מחורזים ועושים את זה גרוע.

איזה ספר קראת לאחרונה?

"על זנבה של ארנבת", של דליה רביקוביץ'.  קניתי אותו בגלל האיורים ולא אהבתי את הספר. זה עוד משהו שמעצבן אותי – יש הרבה ספרי ילדים שכתובים לטעמי בשפה גבוהה, אין בזה שום רע אבל זה לא ברור. יש משפחות שההורים והילדים כולם גאונים והם התחנכו על השפה הזו, וההורים תוך כדי קריאה מסוגלים להסביר את המילים הקשות. אבל לא כולם ככה. ובעיקר כשהילד מנסה לקרוא לבד, הוא פשוט לא מבין מה כתוב שם. ההטיות המורכבות שיש שם מייצרות שיבוש ברצף הקריאה והסיפור נקטע כל הזמן. זה כמו בשבילי לקרוא בתנ"ך. מצד אחד את רוצה שאנשים יתחנכו לשפה גבוהה, מצד שני זה יוצר סלידה מהספרים.

מהי המילה האהובה עליך ולמה?

וואו. מילה כזו שאני מוכנה להגיד מלא? תני לי לחשוב… כסף.

באמת?

לא, לא באמת. כאילו, כאובייקט אולי כן.

מילים שיש להן הרבה ב' ו-ל'. נניח "בלבלה". אני גם אוהבת את המילה "שושו" כמו ב "לעשות משו בשושו".

איזו מילה מעצבנת אותך?

מילים שיש בהן הרבה ח'. נגיד אחשוורוש. אני שקועה במגילת אסתר. יש איזה ערב שצביה (צביה מרגליות, א.פ.) מארגנת לכבוד פורים אז אני ממש חורשת על המגילה כדי לכתוב קטע.

עצה לאנשל"ט מתחיל:

תבקר לך בערב סטנד-אפ לפני שאתה מגיע לערב סלאם, ככה תמלא את הצורך המבורך שלך בדאחקות, ותקבל אותן גם ברמה הרבה יותר מקצועית. ואז תבוא נקי וצמא לדרמה לערב הסלאם. אני אגב מאוד אוהבת סטנד-אפ, הייתה לי תקופה שהלכתי כל שבוע לסטנד-אפ. אני מאוד מעריכה את זה, פשוט צריך להפריד בין הדברים.

העברי את השרביט למרואיין הבא:

עופר פינקל.

פנקי אותנו בהייקו:

זה הייקו על נשירת שיער של אמהות.

פרי שלי הבשיל

ומתגלגל לרגלי

עכשיו שלכת

(26.2.18)

צילום: שמעון בוקשטיין