כמה פעמים בשבוע מתפלאים ששי זה לא בן?

כשהייתי ילדה זה קרה הרבה, עכשיו זה כבר לא קורה יותר. אני חושבת שאנשים התרגלו לכל מיני בנות עם שמות כמו רון ותומר.

מה את עושה כשאת לא על במת הסלאם?

אני מנחת פסיכודרמה במקצועי, יש לי כרגע שלוש קבוצות טיפול בבית אליאנס בירושלים, קבוצת צעירים, קבוצת נשים וקבוצת 50 פלוס. אני פותחת קבוצות כל הזמן דרך עמותת "כביש אחד" שפועלת בעיר.

חוץ מזה אני מורה לתיאטרון בבית ספר יסודי, אני מפיקה ומביימת מסיבות סיום של כיתות ו', מנחה קבוצת תיאטרון של יהודים וערבים בימק"א, מעבירה סדנאות פסיכודרמה קצרות או חד פעמיות במסגרות שונות ומטפלת בפסיכודרמה גם באופן פרטי.

מעבר לזה, המשפחה והחברים והחיים שלי נמצאים בעמק חפר, בסופ"ש אני בדרך כלל בכפר, שם גדלתי.

כל חברות הילדות שלי חזרו לאחרונה לגור במשק של ההורים.

גם את מתכננת לחזור למשק של ההורים?

אז זהו, אני בצומת דרכים בחיי, בן הזוג שלי איטלקי והוא מסיים בקרוב תואר בהנדסת מכונות. אולי נעזוב את ירושלים, ויכול להיות שגם נעזוב את הארץ לשנה שנתיים כזה, נגור קצת באיטליה.

זה צומת רציני, כי בניתי לי פה קריירה, אבל אם כבר תקופה בחיים שאפשר להתנייד בקלות ולצאת קצת מהארץ – אז זה השנים הקרובות.

עברתי לירושלים בסוף 2013 ובפברואר 2014 עליתי על במת הסלאם בפעם הראשונה. הפואטרי ליווה אותי כל התקופה שלמדתי ועשיתי סטאז' בפסיכודרמה והכרתי את בן הזוג שלי ועברתי לגור איתו.

מי שיקשיב לשיריי ביו-טיוב לפי סדר כרונולוגי יגלה פסקול תקופת חיים שכזו.

מאיזה יוצר, יוצרת או יצירה קיבלת השראה?

אני אחלק את זה להשראה וליוצרים. השראה אני חושבת שמגיעה אליי ממש מהיום יום ולא מיצירות של אחרים. כשאני שומעת שיר או רואה סרט זה גורם לי המון לחשוב, אבל כבר ראיתי את היצירה, היא קיימת, אז זה חוסם אותי. אם אני לא רואה את היצירה ופשוט חיה את החיים, משהו בשגרת היום-יום והאנשים שקרובים לי ומה שעובר עליהם, נקלט אצלי. יש הרבה שירים שכתבתי בהשראת אנשים סביבי וחוויות שקורות לי, שעוברות עלי.

יצירה היא מבחינתי עיבוד של חוויות שלי או של מי שסביבי.

יוצרים שאני אוהבת אלה נגיד הזמרים אריק ברמן, יוני בלוך ושלומי שבן. אני מאוד אוהבת להקשיב להם. ומבחינת שירה, ויסלבה שימבורסקה היא משוררת שאני מאוד אוהבת.

היא הכי כותבת על היומיומי, בקטע טוב.

נכון. אולי בגלל זה באמת.

איזה יוצר, יוצרת או יצירה את לא אוהבת?

אני אספר לך מה קרה לי עם סרטים וסדרות אמריקאיות. זה דבר שאני כבר לא יכולה לראות. זה ישמע פלצני, כי באמת יש המון סדרות, אבל בזכות יוסף נחשפתי להמון סדרות אירופיות ויש בהן משהו הרבה יותר אותנטי, נגיד עכשיו אני רואה סדרה מדהימה שנקראתcall my agent , סדרה צרפתית – אני ממש ממליצה. ומאז שאני רואה את המשחק האירופי אני לא יכולה לראות יותר דברים אמריקאיים, סצינות כאלה ששחקן אחד אומר משהו והשני פשוט מסתובב והולך – לא באמת קורים דברים כאלה! זה לא הגיוני.

אני לא קיצונית, אם כל החברים שלי ימליצו לי על סרט אני אלך לראות, אבל כל ניסיונות הנטפליקס האמריקאיים שהיו לי לאחרונה – לא צלחו.

איזה ספר קראת לאחרונה?

הספר האחרון שקראתי עד הסוף  – היה לי קטע מטורף איתו.
שמעתי שיר ברדיו ועשיתי "שזאם" כי התלהבתי מהשיר ואז שכחתי מזה. ואז, באחת הנסיעות, כששמעתי את כל השירים באפליקציה, הוא התנגן ובלי שום סיבה הגיונית – התחלתי לבכות. הוא ריגש אותי ברמות מטורפות. השיר נקרא Wuthering Heights. ישן אבל מוכר. זאת הייתה חוויה כל כך עצמתית שהייתי חייבת לגגל ולראות מה הסיפור של השיר הזה. אז מסתבר שהוא על ספר באותו השם, "אנקת גבהים", זה ספר מאוד מפורסם שכתבה אמילי ברונטה. בארה"ב הוא סוג של קלאסיקה נדושה כזו, ילדים נבחנים עליו לבגרות. אולי פעם שמעתי עליו אבל לא באמת זכרתי את קיומו ובגלל שהשיר כל כך ריגש אותי הייתי חייבת לקרוא את הספר. ואז גם צפיתי בכל הגרסאות של הסרטים שעשו, הספר נורא קשה אבל טוב, כתוב מטורף אין כבר כתיבה כזו היום, בניסוחים נורא ארוכים ויפים. מאוד מאוד נהניתי מהקריאה.

הרגשתי שיש לי סיפור מגלגול קודם עם הספר הזה.

וגם – אני חייבת להמליץ בהזדמנות זו, על הספר "ערות". זו אסופה של סיפורים שונים על מיניות דרך נקודת מבטם של כל מיני נשים ידועות ומשפיעות בחברה הישראלית. ספר מרתק! חובה לכל אישה ולכל גבר שרוצה להבין נשים.

מהי המילה האהובה עליך ולמה?

"אומללה". מנגינה כל כך חמודה למשמעות כל כך קשה ועצובה.

איזו מילה מעצבנת אותך?

אני לא אוהבת שמכניסים לעברית דברים כשאין שום צורך, נגיד "וואנס". "וואנס את עושה ככה, אז קורה ככה".

עצה למשורר מתחיל:

תכתוב ותקריא לאנשים נוספים לפני שאתה עולה לבמה, לכמה שיותר אוזניים. שים לב לא רק לתגובות של השומעים, אלא גם למה שקורה לך. צור לעצמך קהל שהוא טרום העליה לבמה. למשל בארוחת שבת, עם חברים באוטו, בכל מיני רגעים כאלה. פשוט להשמיע.

העברי את השרביט למרואיין הבא:

אוריה אורן

פנקי אותנו בהייקו:

רהיט וארגז

מפנה את הדירה

מהלב שלי.

(21.3.18)

צילום: תמר קפלן