מה את עושה כשאת לא על במת הסלאם?

אני סטודנטית שנה ב' לפילוסופיה כלכלה ומדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב, בשאר הזמן אני עובדת ב"כאן", תאגיד השידור, שם אני כותבת תוכן ומגישה, וגם כתבת תרבות.

אני נהנית מהגיוון, מזה שיש גם לימודים וגם עבודה, אבל אין לי יותר מדי זמן לנשום. בדיוק השבוע התחילו הלימודים ונורא התרגשתי, ואז אחרי כמה שעות הבנתי שזה עמוס בטירוף. זה מאוד מספק אבל, התחושה הזו של להגיע הביתה ליפול מהרגליים ולדעת שעשיתי משהו שאני אוהבת, אז אין תלונות.

בתאגיד אני עובדת בעיקר בדיגיטל, וגם על משהו חדש שאני לא יכולה לגלות מה הוא בדיוק, אבל בגדול זו סדרה שמתעסקת בדילמות מהפילוסופיה של המוסר, אז זה קצת משלב את הלימודים עם העבודה וזה מגניב.

מאיזה יוצר, יוצרת או יצירה קיבלת השראה?

זה מסוג השאלות האלה שהתשובה הכי הטובה תגיע רק אחרי שנסיים את השיחה…

בפעם הראשונה שהשתתפתי בסלאם, זה היה בחיפה, ושאלו אותי מראש במייל מה אני רוצה שיגידו עליי כשאני עולה, אז כתבתי שכשאני מקריאה לעצמי את הקטעים שלי בראש אני מדמיינת את הקול של יהונתן גפן.

יהונתן גפן מאז שאני ילדה זה פשוט פס-קול שמלווה אותי, אני אוהבת את הקול שלו ואת אופן הדיבור, משחקי המילים, כל הלך הרוח הכללי שלו.

וגם בוב דילן הוא באמת אהוב לבי אבל זה כבר סיפור אחר.

איזה יוצר, יוצרת או יצירה את לא אוהבת?

אני לא אוהבת את הכתיבה של פאולו קואלו. ממש לא אוהבת…!

לא מסוגלת לקרוא אותו, ודווקא ניסיתי, כי הוא נחשב לכזה עילוי, אבל הכתיבה שלו מוציאה אותי משלוותי.

יש בו משהו קצת דידקטי, מאכיל בכפית, כאילו הוא חושב שאם הוא לא יסביר לי את המטאפורה אני לא אבין אותה.

כשאומרים ביצירה את המובן מאליו זה יוצא קצת מזלזל.

איזה ספר קראת לאחרונה?

קראתי את "זורבה היווני" של ניקוס קאזאנצאקיס. אי אפשר לפספס שהוא יווני עם השם הזה.

זה מין ספר הרפתקאות כזה, ויש בו הרבה מאוד מחשבות יפהיפיות שמנוסחות ממש יפה, הוא מתעסק בחיים הפשוטים, בלי יומרה. זה ספר שיכול להתעסק בנשואים כמו מוות, נגיד, אבל לא להישמע כמו פילוסופיה בשקל, ויש פרקים מאוד מאוד עצובים ובכל זאת האווירה הכללית היא בעד החיים. זה ספר שעשה לי טוב, ממליצה בחום.

מהי המילה האהובה עליך ולמה?

אלוהים. אני לא מאמינה באלוהים אבל אני נעזרת בו המון בכתיבה. הוא כל כך הרבה דברים. דמות ספרותית מעולה וחבר טוב. כזה שאפשר לתאר בעזרתו דברים, לכעוס עליו או להודות לו וגם לא להאמין בו, והוא לא יעלב.

איזו מילה מעצבנת אותך?

אני ממש מנסה להימנע מלהגיד הרבה "כאילו", מעצבן אותי גם כשאני עושה את זה ואני חוטאת בזה לא מעט, אבל יש אנשים שאובר-משתמשים בזה וזה מעצבן.

יש מילים מיותרות כמו "בעצם", יש אנשים שכל הזמן מוסיפים אותה.

הפעם הראשונה ששמתי לב שזה מעצבן הייתה כשראיתי תכנית בישול של מיקי שמו וספרתי לו איזה 10 "בעצמים" בדקה וחצי.

מעצבן אותי גם כשמשתמשים במילה לועזית כשיש מקבילה ממש סבירה בעברית, רק כדי להישמע חכמים.

נגיד "זה מאוד קונטרוברסלי".

עצה למשורר מתחיל:

הרבה פעמים הולכים ברחוב או יושבים איפשהו ויש זמן מת, ועולים משפטים לראש בלי שזה מתחבר למשהו קוהרנטי  אז אנחנו נותנים לזה לחלוף. ואז כשמתיישבים לכתוב – זה לא שם. אז תמיד מיד לכתוב את זה, אפילו אם זה מרגיש מטומטם. אפילו אם זה רק חצי משפט. ישר לכתוב את זה איפשהו. קרה לי הרבה פעמים שכתבתי איזה משפט והשתמשתי בו רק חודשים אחר כך, כשהגיע השיר המתאים.

העברי את השרביט למרואיין הבא:

עינת פוגל לוין.

פנקי אותנו בהייקו:
זה בסדר. כן,

בסדר לחבב את

סטטיק ובן-אל.

7.11.17

צילום: ארתור לנדה.