מה את עושה כשאת לא על במת הסלאם?

אני עושה קורס בסמינר הקיבוצים שנועד לחבר'ה בגילי, סדנה למשחק ויצירה בתחום התיאטרון. אני בדיוק בשלב בחיים שאני צריכה להחליט מה אני עושה כאדם בוגר בעולם. בשנה הקרובה מתכננת ללמוד כל מיני דברים כיפיים לא בהכרח בשביל לעבוד בהם, אלא פשוט כי זה מעשיר ואני יכולה, ואלה דברים שאני לא אלמד בהקשר אחר. שזירת פרחים למשל.

אני מתכננת גם לטוס ליפן עם אבא שלי, זה חלום שלנו בערך מאז הבת מצווה, נראה לי שיהיה כיף.

מאיזה יוצר, יוצרת או יצירה קיבלת השראה?

אחת היא רג'ינה ספקטור, כותבת ומלחינה שהיא ממש טובה בלספר סיפורים בשירים שלה. כל יצירה שלה היא ז'אנר בפני עצמו, היא מתייחסת לרגשות אבל לא כותבת על רגש, היא מביעה את הדברים דרך סיפורים נורא מיוחדים וזה מגניב אותי. השנייה אלמונית. יצא לי לבלות הרבה בקו 3 לכיוון קניון אביה בבאר שבע, ויש שם נוסעת קבועה, מבוגרת, לא לגמרי בקו השפיות, והיא מאוד אוהבת לשתף אנשים בצבע לק שהיא מרחה ולמה, או במה שהיא בישלה, היא פשוט מתחילה לדבר לאוויר ומישהו בסופו של דבר כבר יבוא ויקשיב לה. היא פשוט מתחילה לספר את הסיפור של מה שלומה היום ואנשים באמת מקשיבים לה, גם כשהיא מספרת דברים לא מעניינים מישהו מקשיב. בדרך כלל באוטבוסים כולנו שקועים בטלפון או ממהרים, משהו בטון הדיבור שלה מסגיר את זה שהיא צריכה שיקשיבו לה, והיא חריגה בנוף אז מקשיבים לה.  לפעמים צריך פשוט לספר ומישהו כבר יקשיב.

איזה יוצר, יוצרת או יצירה את לא אוהבת?

ידעתי שהשאלה הזו תבוא והתלבטתי מה להגיד. אני חושבת שכל דבר שמזלזל באינטליגנציה של הקהל הוא מעצבן. נגיד יצירות שמאכילות בכפית, או משהו שמתיימר להיות "זה נורא עמוק ואתם אפילו לא מבינים למה".

הייתי פעם בטיול עם הבית ספר למוזיאון והיה שם מוצג, עם שם היצירה אבל בלי שום הסבר, שלוש מברשות שיניים מונחות אחת ליד השניה. כשדיברתי על זה עם חברה שלי היא אמרה הנה, עובדה שזה מעצבן אותך ועל זה את מדברת. היא צודקת במובן מסוים, אבל כל אחד יכול לעשות את זה ולהגיד "זו אמנות שרק אני מבין" ואם אתה לא מנגיש את זה בכלל, או מנגיש את זה יותר מדי אז… בואי נגיד שדברים צריכים להיות מספיק מסקרנים מצד אחד, אבל שגם נקבל תשובות לשאלות שלנו.

איזה ספר קראת לאחרונה?

"החיים חלקי שבע" של הולי גולדברג סלואן. בלי הרבה ספוילרים, זה מסופר מנקודת מבט של ילדה שהוריה נהרגו בתאונת דרכים. היא ילדה מחוננת שמסתכלת על הכל בצורה מאוד מיוחדת, כמו לחלק הכל לשבע או לעשות רשימות של שבע. לפעמים אנחנו חושבים שרק לנו יש את המחשבה הזו ושאף אחד לא יבין, תחושות שאת חושבת שהן פרטיות שלך ואין איך לתאר ופתאום זה מתואר שם, ומעבר לזה זו הייתה חוויה מעניינת כי המון אירועים שלה קרו לי בחיים שלי, נגיד אמא שחולה בסרטן או גם היא שיודעת מלא ספרות של פאי, יש קטע ששואלים אותה אם הכל בסדר והיא אומרת שהדברים "יהיו בסדר" וגם אותי זה מלווה בחיים, שגם אם עכשיו לא בסדר אז בהמשך הם יהיו.

היא לומדת ויאטנמית משמיעה וזה בדברים שגם אני עושה לפעמים עם חברים שדוברים שפה אחרת, מבקשת מהם לחזור על מילה כדי שגם אני אדע.

זה ספר מומלץ בכל גיל לדעתי.

מהי המילה האהובה עליך ולמה?

אני לומדת שפת סימנים, והמילה האהובה עליי היא הסימן למילה צפרדע. אני אתאר לך אותו:

יד אחת פתוחה מושטת קדימה והיד השניה עושה את האות צ' וכאילו קופצת על היד הראשונה.

זו התשובה הכי מקורית שקיבלתי אי פעם לשאלה הזו. איזו מילה מעצבנת אותך?

"פיכפוך". היא לא נעימה בצליל שלה ובאופן כללי המשקל הזה כמו "סכסוך" ו"שכשוך", זה דברים שהם "לא לגמרי", זה ליד כזה.

עצה למשורר מתחיל:

יש תיאוריה שאומרת שאם תקחי אינסוף קופים עם אינסוף מחשבים ותתני להם אינסוף זמן, הם יכתבו לך הכל, כולל התנ"ך. זה ניסוי שאי אפשר לערוך באמת כמובן, אבל הרעיון הוא שמתישהו פשוט יגיע הסדר הנכון של המילים בשביל ליצור כל טקסט שהוא.

אז העצה היא, לכתוב פשוט כמה שיותר כי מתישהו משהו יצא מוצלח. אם תכתבי אלף טקסטים בסוף אחד מהם יהיה מוצלח, אבל אם תכתבי רק עשרה אולי זה לא יקרה.

העברי את השרביט למרואיין הבא:

דלית רייז.

פנקי אותנו בהייקו:

בא לי שתמות.

בקטע טוב, כאילו

שתמות עליי

(13.4.18)

צילום: Netaly Roo