מה ניו יורק עכשיו? ביזנס אור פלז'ר?

החברה שלי, הילי, טסה לחילופי סטודנטים, ואני בא איתה כי אני יכול. נחזור לארץ בעוד שלושה חודשים, בתקווה עם הרבה חוויות לאוסף.

יפה, סעו לשלום. אז מה אתה עושה כשאתה לא על במת הסלאם?

אז קודם כל בארבע השנים האחרונות, גם כשלא הייתי על הבמה הייתי בירכתי הבמה, בתור מפיק הליין הירושלמי. אני אתן לך סקופ ראשון לראיון הזה – לאחרונה סיימתי את תפקידי בתור מפיק הליין. האירוע בספטמבר היה האחרון שהפקתי, כך שמעכשיו מי שצריך להתחנף אליו אם רוצים להשתתף זה רואי רביצקי, לא אני.

במקביל אני מתפרנס כמתכנת, אוהב את זה מאוד. משוררים טובים ממני כתבו שירים על הדמיון בין שירה לתכנות, ואני לא אנסה להתחרות בהם, אבל אסתפק בלהגיד שבעיני זו עבודה מאוד טובה לנפש, בניגוד לדימוי המקובל.

יש דמיון בין שירה לתכנות?

בשניהם זו עבודה של יצירה, ובפרט יצירה שבה חומר הגלם מופשט, מילים ורעיונות. חלק גדול מהזמן אתה יושב מול המסך ומנסה לעשות שיהיה שם משהו שלא היה קיים שם קודם לכן. אמנם בתכנות יש פחות מקום לאמירה האישית, אז זה יותר כמו לבנות כיסא מאשר לכתוב שיר. תכנות נופל יותר בקטגוריה של ה-Crafts מאשר של ה-Arts, אבל עדיין.

מאיזה יוצר, יוצרת או יצירה קיבלת השראה?

המשורר שאני הכי אוהב זה יהודה עמיחי, אני תמיד אוהב לחזור אליו, אבל היצירה של ניל גיימן מאוד מעוררת השראה בעיניי. יש לו קטע כזה שהוא כביכול אומר "את ההיבט הזה של היצירה אני אכתוב בצורה הכי קלישאתית, לא איכפת לי", ועושה את זה טוב, ועל גבי זה הוא מרכיב את ההיבטים המקוריים ביצירה שלו. נגיד בספר שלו "לעולם-לא-עולם" (NeverWhere) העלילה מאוד שגרתית, יש בן אדם שעובר מעולם אחד לאחר, יש נבואה, הוא "הנבחר" – עלילה מאוד קלאסית במחוזות הפנטזיה, הוא לא ניסה לשבור את המבנה. אבל העולם שהוא בונה ואיך דברים מתנהלים בתוכו – זה משוגע.
הוא מצא דרך מאוד מיוחדת להלך על המתח הזה בין יחודיות לחזרתיות. באמנות טובה יש היבט של מקוריות שהוא חשוב, וכולם מסכימים שהוא חשוב וזה ידוע, אבל בעיניי דווקא חזרתיות זה חלק גדול מההפעלה הרגשית שיש לנו באמנות. אנחנו נהנים ממה שמהדהד אצלנו חוויות רגשיות מוכרות. נגיד קומדיות רומנטיות. כולם יודעים איך העלילה תתפתח ומה יקרה בסוף אבל זה לא משנה, זה עדיין יכול להיות מעולה. לאזן בין הידוע ללא ידוע זה אחד האתגרים הגדולים של כל אמן, וניל גיימן יודע לעבוד כך שהחזרתיות נותנת במה למקוריות היוצאת מגדר הרגיל שלו.

איזה יוצר, יוצרת או יצירה אתה לא אוהב?

יש דוגמאות שיוצאות מן הכלל, אבל אני אלרגי לקטעים שעוסקים בפוליטיקה. גם ספוקן וורד אבל לא רק. כשהסיבה לקיום היצירה היא לשכנע אנשים באקט פוליטי או בדעה פוליטית, עדיף לכתוב מאמר דעה. אני מבין את המוטיבציה להגיע לאנשים דרך אמנות. אבל בעיני רעיונות פוליטיים, אם הם טובים וראויים, הם יותר מורכבים מכפי ששיר מסוגל לבטא, ופחות אסתטיים מכפי ששיר טוב מסוגל לסבול. אני חושב שמה שאני מחפש באמנות יותר קשור לפרספקטיבה כנה, ובנסיון להעביר רעיון פוליטי בר שכנוע, המשורר מאבד הרבה ממה שיש לו לתת. הקול האישי והאסתטיקה העמוקה יותר מוקרבים לטובת מסר בר שכנוע. כאמור, אני מבין את המוטיבציה, אבל עבורי זה ויתור כואב. אני לא אוהב את זה, אבל כשמישהו או מישהי בכל זאת מצליחים – אני מתרשם.

איזה ספר קראת לאחרונה?

קראתי עכשיו את "1 2 3 4" של פול אוסטר. בקצרה, מדובר על ספר התבגרות של נער יהודי אמריקאי שגדל בסיקסטיז, אבל יש ארבע גרסאות של אותו נער וכל אחד מתפתח אחרת. הוא ממוקם הסיטורית באופן אוטוביוגרפי, אבל אף אחד מהם הוא לא פול אוסטר. באופן כללי הוא אחד הסופרים האהובים עליי ביותר, וזו באמת יצירה מאוד יפה ונוגעת ללב. היה ממש כיף לקרוא אותה.

מהי המילה האהובה עליך ולמה?

המילה האהובה עליי היא כינוי החיבה שבו אני קורא לחברה שלי, אבל אני לא אחשוף אותו.

איזו מילה מעצבנת אותך?

לאחרונה גיליתי שאני לא מבטא את האות ר' בצורה טובה, אז עכשיו כל מילה שיש בה את האות ר' אני לא מרגיש איתה בנוח, למשל מירמור, לאשרר, מריחואנה… לא כל כך שמים לב לקושי שלי, אבל זו האמת, ועכשיו אני לא יכול שלא לשים לב.

עצה למשורר מתחיל:

רק עצה אחת? יש לי מלא… במשך ארבע שנים היה מתפקידי לשמוע שירים של משוררות ומשוררים חדשים שרוצים להשתתף בסלאם, אז עצה אחת זה מעט מדי. בואי נראה:
1- תקליט את עצמך מבצע את הקטע שכתבת, ואז תקשיב לזה. בהתחלה זה מוזר ממש, אבל זה ממש עוזר להבין איך מה שכתבת נשמע באמת, מה לא מוצלח כמו שחשבת ומה עובד טוב באופן מפתיע. זה אפילו עוזר לשנן בעל פה את השיר.

2- תמצא יותר ממשורר אחד שאתה אוהב, ועדיף שהם יהיו שונים בסגנון. זה יעזור להוציא מעצמך קול יותר אישי. נגיד אם אתה אוהב רק את יפתח היפעור אתה כנראה תכתוב כמו יפתח היפעור, וזה ישמע כמו חיקוי. אבל אם אתה אוהב גם את צביה מרגליות אז תמצא את עצמך כותב כמו שניהם, ושילוב של השניים אין – רק אתה.

3- שירה מדוברת זה לא סיפור מצחיק בחרוזים. תודה.

אין על מה! העבר את השרביט למרואיין הבא:

נטע וינר.

פנק אותנו בהייקו:

גַּם הָעִיר ניו יוֹרק

לֹא מְחַכָּה לְאָדָם

וּבְכָל זֹאת בָּאִים

24.10.17

צילום: טל בר אור.