תינוכלב! איזה כיף לכם.
הוא אצלנו רק שלושה חודשים והכל עדיין טרי אז זה באמת מרגש כמו תינוק. חיכיתי כל כך הרבה זמן לאפשרות שיהיה לי כלב, אז עכשיו זו התמכרות קשה.

בחמש שנים האחרונות עבדתי במלא עבודות והיו לי מלא חובות לתואר, לא רציתי לקחת כלב כשלא בטוח שיהיה לי זמן לטפל בו. ביום שהבאנו אותו באמת שהתרגשתי כמו ילדה, זו התגשמות של חלום.

אז מה את עושה בחיים מלבד ללטף את הכלבלב?

השנה התחלתי לעבוד בספוקנוער אני מנחה שלוש קבוצות: כרמיאל נתניה וחיפה.

במקביל אני לומדת הוראה, אני רוצה להיות מורה לתיאטרון בתיכון.

אני אוהבת את העבודה עם בני נוער, מבחינתי זה לשלב שני דברים שאני מאוד אוהבת, גם ההבעה האישית בכתיבה וגם הנוער.

בשביל להשלים הכנסה אני עובדת באפליקציה שעוזרת לאנשים עם הפרעות בדיבור.

בניגוד לכל תפקידי שירות הלקוחות שעשיתי במשך השנים, שזה פשוט להיות שק איגרוף של עם ישראל, זו באמת עבודה מתגמלת, שינוי נחמד.

אני בשנה האחרונה של תעודת ההוראה, ולפני כן סיימתי תואר שני בתיאטרון.

רציתי ללכת לתואר שני בבימוי, אבל אז הבנתי שמה שעניין אותי מאז ומתמיד זה חינוך.

בקבוצות שאני מנחה ראיתי בני נוער פורחים, היו לי תהליכים מדהימים השנה, הלוואי שאני אוכל לראות כאלה דברים בבתי הספר בעתיד. אני משתדלת להישאר אופטימית לגבי מערכת החינוך והאפשרויות שקיימות לי בתוכה.

אז רגע, מה עם להופיע עם שירים משלך? מזמן לא ראינו אותך.

רוב הקטעים שלי הם סופר אישיים, אני מרגישה שהדגש שלי עכשיו זה להכווין אחרים. לתת להם כלים לבטא את עצמם. אני בעצם מופיעה רק באירועי חשיפה של הספוקנוער.

מאיזה יוצר, יוצרת או יצירה קיבלת השראה?

חנוך לוין הוא דוגמה ממש טובה ליוצר שהייתה לו השפעה עצומה על החיים שלי באופן כללי, מאז שאני בחטיבה ונתקלתי בחומרים שלו בפעם הראשונה. גוף העבודה שלו הוא מכלול של גאונות שרוב הזמן בועטת לך בבטן. חקרתי אותו המון, גם בתואר השני, הוא לא התראיין כמעט אף פעם אבל הוא כן אמר פעם שהוא רואה את הבמה כזירת איגרוף. המטרה שלו היא לא להסב לקהל הנאה אלא לתת להם לראות איך הם באמת נראים. זה נותן לי השראה ליצירה לא במטרה שיאהבו אותי ויקבלו אותי, אלא בקטע של ליצור את מה שבאמת בוער לך בבטן.

הוא לא היה קל לעיכול, אבל הצליח לצקת מה שהוא הכיר וראה מחייו האישיים לתוך תכנים אוניברסליים,

ובסופו של דבר הצליח לגעת בהמון אנשים.

אני מעריכה את היכולת גם להיות נאמן לעצמך וגם להגיע לקהל.

מה לגבי יצירה שאת לא אוהבת? נגיד סרט שישבת בו והתפללת שיגמר כבר…

אוי. זה מזכיר לי פעם שראיתי הצגה שממש רק עלתה, בקאמרי, וישבתי בשורה האחרונה עם בן הזוג שלי.  לידינו ישב הבמאי אז למרות שסבלנו לא היה לי נעים שנצא באמצע, והבן זוג שלי, שלא ידע שהבמאי לידנו כל הזמן לחש לי "וואו, זה גרוע, נכון?"….

אבל אם נחזור לכתיבה, אני פחות אוהבת שתוקפים תופעה בקטע הימנוני, משהו שנוצר או נכתב כדי לתקוף משהו נורא גדול בלי ספציפיות, כי לדעתי זה מאבד מהפואנטה.

נגיד שתוקפים שוביניזם או גזענות בצורה כללית ולא מכוונת אני מרגישה שזה מגיע מניסיון להגיע לקהל כמה שיותר רחב ולא באמת מתוך העמקה במה שרוצים לומר.

אם מצליחים גם לגעת זה עוד יכול לעבור, אבל באופן אישי אני מעדיפה את הזווית האישית של הבן אדם על הנושא, שיבוא מחויה אישית שלך. אל תדבר על הדבר מלעלה. בדרך כלל כשאנשים מדברים על משהו שבמת בוער בהם יש לזה סיבה אישית.

איזה ספר קראת לאחרונה?

הספר האחרון שקראתי היה "פלא". ראיתי את הסרט ורק אחרי זה גיליתי שזה מבוסס על ספר, קראתי אותו תוך שעתיים.

זה ספר לנוער, אז מי שמחפש ספרות גבוהה ומתוחכמת זה לא בשבילו, אבל לדעתי הוא ספר שמאוד נוגע בדרכים מפתיעות.

הוא כתוב מכל מיני נקודות מבט שונות, אין מספר אחד. כל אחד יכול לקחת את זה למקום שלו. זה מצחיק להגיד כי זה כאילו ספר ילדים, והוא קיטשי והכל, אבל יוצאים ממנו עם תחושה של חיבוק. זה מנחם קצת.

בקיצור אני ממליצה עליו לכל מי שיכול לגשת לקריאה בלי ציניות.

מהי המילה האהובה עליך ולמה?

"אור". זה עניין של תחושה. כשאני נתקלת בה, בין אם זה במלל ובין אם זה בכתב, אני מרגישה שנדלק משהו בתוכי. אסוציאטיבית זה מפעיל בי משהו.

אלו גם אותיות שיש בשם שלך.

נכון. לא חשבתי על זה אפילו. יש מצב שזה ליווה אותי כל החיים ולא חשבתי על זה.

מגניב. איזו מילה מעצבנת אותך?

דיקציה. זאת מילה שיוצרת נבואה שמגשימה את עצמה.

אני עובדת עם בני נוער ודיקציה נכונה זה הרבה פעמים בעייתי להם בשלב שהם נמצאים בו, ואני צריכה להעיר להם על זה ואז הם אומרים "מה? דיקסיה?"… נבואה שמגשימה את עצמה.

עצה למשורר מתחיל:

לתת עצות למשוררים מתחילים זה רוב מה שאני עושה עכשיו…

אל תפחד להביא את מה שאתה רוצה להביע. אל תכתוב מה שאתה חושב שרוצים שתכתוב, זה בסדר להיות אתה.

העברי את השרביט למרואיין הבא:

מעין אמיד.

פנקי אותנו בהייקו:

חלום הוא דלק

חבל שאין לי רכב.

גם לא רישיון.

(29.3.18)

צילום: זיו עמר