שיהיה בשעה טובה! מתי בוקעת הביצה?

איפשהו במאי, באיזור היומולדת שלי.

רועי וכל שלשות הילדים נולדו באוגוסט ואני במאי אז עכשיו גם לי יהיה שותף ליום הולדת.

זה רק מראה כמה הייתי לחוצה על השלושים וחמש.

מה את עושה כשאת לא על במת הסלאם?

וואי, מלא דברים. אני מנקה, שוטפת כלים, מחליפה חיתולים, אני כל הזמן עושה איזה משהו, ינעל אבוק.

מה, התכוונת ממה אני מתפרנסת? מכתיבה והופעות. מחזות, כתיבה לטלוויזיה, כל מי שרוצה שאני אכתוב לו משהו. אני חושבת שסרט על בנות צלפחד הוא היה השיא שלי מבחינת ביזאריות. אני מורת דרך, לפני ההריון הייתי עושה סיורים תיאטרליים בירושלים, בהמשך אולי אני אחזור לזה. אבל חוץ מזה אני כל הזמן מטפלת במישהו. ברוך השם, כן? אבל כמה עבודה זה…

אז ממי או ממה את מקבלת השראה לכל העשייה הזאת?

קודם כל, ההשראה האמיתית והכי גדולה, היא כסף. אני חייבת להודות שברגע שמישהו מציע לי כסף, זה פותח לי את כל המוזות.

אז ההשראה הכי גדולה שלך היא מי? נגידת בנק ישראל? ממציא הביטקוין?

מה ההשראה שלי באמת?… מתי כתבתי משהו עם השראה? אני כותבת ללא השראה.

מתוך אג'נדה?

אני חושבת שאם הייתי כותבת מתוך השראה אחרת, הכתיבה שלי הייתה יותר טובה. אבל זה קטע של הזמן האחרון, את יודעת. לפני שהייתי בקטע של הכסף הייתי כותבת הרבה מהעולם של הילדים.

אבל עכשיו בלי ציניות, הכסף מביא השראה בקטע שמישהו אחר הוא כאילו אילם, והוא צריך אותך כדי שתבטאי אותו וזה משמח. את עונה על צורך אמיתי של מישהו.

מה שקורה זה שפתאום אני הרבה יותר מגוונת מבחינת הנושאים שלי והמגע עם העולם, כי מישהו צריך שתכתבי לו על מסורתיות, ומישהו אחר – על בנות צלפחד, ומישהו צריך שתכתבי לו על החוויה של כתיבת עבודה אקדמית. ואלה רק כמה דוגמאות. פתאום את לא רק את, עם הבעיות שלך שחוזרות על עצמן, את מעבר לזה. זה באמת מעורר השראה.

אבל נכון שכדאי שאני גם אגיע לרגע בו אני כותבת את עצמי, כי משם באים הדברים הכי טובים.

איזה יוצר, יוצרת או יצירה את לא אוהבת?

את רם אורן! קראתי ספר שלו בכיתה ח' וזו הייתה חוויה מכוננת. חברה המליצה לי, וקראתי את כולו כי חיכיתי לפאנץ', ואז הפאנץ' היה שהכל היה חלום. השתעממתי לאורך כל הספר ואז הוא אמר שהיה חלום, ינעל-אבי-אבי-אביו! איזו התרה תחת. אבל אל תכתבי "תחת", אני משתדלת לא לנבל את הפה.

איזה ספר קראת לאחרונה?

אתמול התחלתי לקראתי את "אלנבי" של גדי טאוב, קראתי עד עמוד מאה, והוא כתוב טוב אבל גרם לי לשאול את עצמי מה התועלת בלשמוע סיפורים רעים. סיפורים על אנשים רעים או שנמצאים במציאות רעה, מה זה נותן לי בחיים? מה האתגר הזה בלרדת הכי נמוך שאפשר? במקרה רועי סיפר סיפורי צדיקים בשולחן השבת, אז אמרתי לעצמי בוא נשמע מה צדיקים עושים, למה אני צריכה לשמוע על חשפניות ופושעים? יש הרגשה כאילו שזה חשוב ושצריך לדעת את זה, אבל למה בעצם?

לא בשביל זה נועדה הספרות, לראות דרך עיניים של מישהו אחר? "לוליטה" נניח, זה על ספר על פדופיל, לא יכול להיות יותר נמוך מזה, ובכל זאת זה ספר גאוני.

אז חשבתי על זה, קראתי לפני זה את "חתיכות העץ הקטנות של אלוהים – שלוש יצירות מופת מסנגל". קראתי שם על מישהי שחיה במציאות של פוליגמיה, אז זה ממש לא אני, אבל זה רלוונטי איכשהו להחיים שלי. איכשהו זה עושה לי משהו אני חווה חוויה חדשה של עצמי דרך האופציה הזו, הרחוקה ממני. אבל כשאני שומעת על מה חשפנית מוציאות מאיזה חור במהלך המופע שלהן, זה לא תורם לי חוויה, זה לא מאיר לי משום דבר מעצמי באור אחר. הגבול בין פורנו לבין אינטלקטואליזם של פורנו, הוא מאוד דק. גדי טאוב לא רוצה לכתוב פורנו, הוא עושה את זה ממקום אחר, אבל בסופו של דבר זה מה שהוא עושה. מה ההבדל בעצם בין ביקורת על פורנו לפורנו אם שניהם עושים ונשמעים אותו דבר?

מהי המילה האהובה עליך ולמה?

צוונציק. זה "עשרים" ביידיש. כזה מצלול מצחיק בשביל משמעות כזו לא מעניינת.

איזו מילה מעצבנת אותך?

"מהותני". שונאת שעושים הפשטה כפולה למילים. המילה מהות גם ככה היא מופשטת, ואז יש את הנ' הזו שהופכת את זה לביקורתי כזה, אתה לא מהותי אלא מהותני.

עצה למשורר מתחיל:

תמצא עבודה!

העברי את השרביט למרואיין הבא:

שי עבדת

פנקי אותנו בהייקו:

אִשָּׁה בַּשְּׁמִינִי 

רוֹקֶדֶת בָּרְחָבָה.

רַק שֶׁלֹּא תָּמוּת.

אמן!

(15.3.18)

צילום- שם בראל