מה את עושה כשאת לא על במת הסלאם?

אני מנסה לסיים את העבודה על ספר בהוצאת הפואטרי סלאם, זו אסופת השירה המדוברת הראשונה, אני מפיקה את הפרויקט המדהים והמגניב הזה שיצא לאור (טפו טפו טפו) ממש בקרוב. אני מאוד מנסה ללדת כבר את הספר הזה, יש לו הריון של פילה. אני מופיעה עם הלה שונZ, שהם הלהקה שעושה איתי מופע ספוקן וורד מוזיקלי, עושה ספוקן איתם ובלעדיהם, ומלמדת אנגלית.

אני מלמדת עולות מאתיופיה בשעות אחר-הצהריים, הן בנות שירות לאומי. הן עובדות בבוקר ובערב הן לומדות איתי אנגלית, משלימות בגרויות ומשפרות ציונים. מדי פעם נחה עליי הרוח ואני מביאה גיטרה לשיעורים, מנגנת להן ושרה באנגלית, ממש נהנית איתן.

נשמע מעולה, כל הכבוד. מאיזה יוצר, יוצרת או יצירה קיבלת השראה?

וואו, שאלה מתקילה. אני לוקחת השראה ממלא דברים, לא רק מיצירות. נגיד עזרי, בעלי, הוא שף ו"פודי", אז אני פתאום מגלה שהראש שלי מלא דימויים של אוכל. הוא מאוד אוטודידקט בתחום אז הוא מביא את העבודה הביתה. הוא לא שף כזה שבא הביתה ומכין סנדוויץ'. הוא מנסה דברים, וקורא עליהם, וחוקר ובודק.

לחיות עם בן אדם שחיי חיים קולינריים משפיע עליי מעבר למה שאני אוכלת. אנחנו חיים את זה. הוא נלהב לגבי זה, אז זה ממש משפיע גם עליי. בלי להתכוון, אני מרגישה שזה יוצא ממני בכתיבה.

חוץ מזה יש מוזיקאים שאני אוהבת, נניח ג'וני מיטשל, אלניס מוריסט, רג'ינה ספקטור, נינה סימון…

לפני שכתבתי ספוקן וורד כתבתי מוזיקה, songs, אז המוזיקאים שאהבתי מאוד השפיעו עליי.

כל מה שאני נחשפת אליו ואני אוהבת נכנס לי לתוך הכתיבה.

איזה יוצר, יוצרת או יצירה את לא אוהבת?

תראי,  אני יודעת להעריך גם דברים שהם לא לטעמי, אם הם עשויים טוב. אולי זה לא לטעמי, אבל אני לא אגיד "איכס".

למעט פעם אחת, כשאחותי לקחה ספר מהספריה שנקרא "להבות החורף" (מאת ג'והנה לינדסי, א.פ.). זה היה ספר מהמדור של המבוגרים, אני עוד לא יכולתי לקחת מהמדור הזה, הייתי קטנה מדי, אבל סיימתי כבר את כל ספרי הנוער, אז הייתי קוראת את הספרים שאחותי לקחה. זה היה רומן רומנטי היסטורי, וזה היה הספר היחיד בחיי שלא סיימתי. בחיי שאפילו שרדתי 880 עמודים של הסברים על איך ג'ק ראיין מנטרל פצצה בספר של טום קלנסי, אבל זה היה טו מאץ' אפילו בשבילי. זה היה על הכיבוש הנורדי באנגליה בימי הביניים, היו בסיפור לוחמים נורדים שחטפו נשים, והנשים התאהבו בשובים שלהן, וזה היה כל כך שוביניסטי ומופרך, זה שיגע אותי. מתארים אונס, ובהתחלה היא מתנגדת ואז היא נהנית. הרגשתי שאני בעצמי מותקפת מינית בספר הזה. עוד דבר מעצבן בספר הזה, זה שהם תירגמו את השמות. נגיד קראו לדמות ברכה כי זה היה משמעות השם בגרסת המקור. בקיצור, לא אמין בעליל וסופר מעצבן.

נשמע באמת די נורא. איזה ספר קראת לאחרונה?

הדברים הטובים בחיים באים בהפתעה. במקרה נפל לידיי בתחנת הרכבת כרך א' של "שבט דוב המערות".

מזמן רציתי לקרוא אותו אבל איכשהו לא הגעתי אליו בנעוריי. בהתחלה לא הבנתי שיש לזה יותר מכרך אחד, והתחלתי לקרוא וזה ממש תפס אותי, אז הייתי צריכה למצוא את ההמשך. זו סדרת ספרים שמתארת את תקופת הביניים שבין שקיעתו של האדם הניאנדרטלי לעלייתו של ההומו סאפיינס, כששני המינים עוד חיו במקביל. זה ספר מדהים. נתחיל מזה שזו עבודה היסטורית מטורפת, הכותבת, ג'ין מרי אואל, עזבה את העבודה שלה כמנהלת אשראי בגיל 41, והתחילה לכתוב את הספר הזה. בשביל המחקר היא עשתה קורסי הישרדות, וממש חיה בתנאים של אנשי מערות כדי להתנסות בזה.

מה שיפה מעבר לזה שהסיפור טוב, שאני לומדת המון על התקופה. זה עושה לי חשק להתעמק בפרה היסטוריה, איך חיו פעם. ממש מצית לי את הדמיון. חוץ מזה שזה ספר עמוק, זה משל על סובלנות ופמיניזם ועצמאות והתפתחות של חברה, פתיחות, וכמה הפתיחות חשובה להתפתחות. אני ממש מתענגת עליו, זה ממתק ספרותי משובח מאוד.

מהי המילה האהובה עליך ולמה?

אני אגיד מילה שמעולם לא השתמשתי בה, אבל אני אוהבת אותה. זה ביידיש: "שמוציק".

המשמעות שלה היא "מלוכלך". תודי שזה מצחיק… אני מחכה לרגע שאוכל להשתמש בה.

איזו מילה מעצבנת אותך?

מדי פעם יש מטבעות לשון שמעצבנים אותי, נגיד עכשיו מעצבן אותי שאומרים "שלא תתבלבלי", או שאומרים "בוא" או "בואי", במובן של come on .

לא אוהבת שמתרגמים ביטויים מאנגלית כמו "עושה שכל". וגם לא אוהבת מילים שנשמעות כמו אכדית, כמו "להתבחבש". לא שאני לא משתמש בכאלה לפעמים, אל תתפסי אותי במילה. אבל זה תמיד נשמע לי זר ומוזר.

תני עצה למשורר מתחיל, לכל מי מאיתנו שמתבחבש עם הכתיבה שלו והחיים וכל זה.

תרשי לי שתי עצות.

ראשונה, ארנסט המינגוויי אמר פעם שהטיוטה הראשונה של כל דבר היא חרא. צודק! לעשות הגהות, הגהות ושוב הגהות.

והשניה, להתנתק מהסמארטפון ולבהות. לעשות פעילויות לואו-טק: קריאה, ציור, צביעה, גזירה, הדבקה. זה מסאז' לאונה הימנית של המוח. זה ממש מזמן השראה, ובעצם זו עצה גם למשורר ותיק. מעולה למחסומים יצירתיים.

העברי את השרביט למרואיין הבא:

מאיה זקס. חברה והשראה.

פנקי אותנו בהייקו:

אמרו לי לכתוב

הייקו בישראלית.

הנה, כתבתי.

(18.02.18)

צילום: שחר גולדברג