מזל טוב!

תודה, זו הדירה הראשונה שלי שהיא לא הבית של ההורים! אני משרתת בקבע בגלילות, אז עד כה גרתי בראשון עד חמישי בבסיס, ובסופי שבוע חזרתי להורים בחיפה.

כמה שותפים?

סך הכל חמישה שותפים. זו קבוצת חברים טובים מהצבא, שניים כבר השתחררו.

האמת שאת קבוצת החברים הזו הכרתי דרך הפואטרי סלאם, כשהתגייסתי גיליתי שיש מישהו שמארגן פואטרי סלאם בבסיס וזה נורא שימח אותי, וככה הכרתי אותם.

מה שעל הדרך גם מביא אותנו לסיפור שלך עם הסלאם, שהיה די יוצא דופן בעצם. בת כמה היית כשהופעת לראשונה?

בת 16. זה היה ב-2014 בחיפה. לא ידעתי שיש פואטרי סלאם בארץ, ומישהי שהכרתי אמרה לי שדווקא יש ושלחה לי את האיוונט. שלחתי מייל וביקשתי להשתתף, ולא ידעתי שמי שמארגן את האירועים בחיפה זה אוהד (אוהד דוידוב, המפיק של הליין החיפאי בשנותיו הראשונות. א.פ.). אוהד היה המורה שלי להיסטוריה ויום למחרת גיליתי שהוא זה שקיבל את המייל וזה היה נורא מביך.

לא היו עדיין סלאמים לנוער אז, השתתפתי בסלאם הרגיל, של המבוגרים. בעקבות הפנייה שלי הבינו שבכלל יש היענות לסלאמי נוער.

אז מה את עושה כשאת לא על במת הסלאם?

אני משתחררת מהקבע עוד שנה ובינתיים לומדת לפסיכומטרי, זה עיקר חיי כרגע.

תחומי העניין שלי די מפוזרים, קשה לי לבחור מקצוע אחד שאני רוצה ללמוד שלוש-ארבע שנים.

כרגע התכנית היא ללמוד ביולוגיה חישובית, שזה דו-חוגי ביולוגיה ומדעי המחשב, בתקווה באוניברסיטה העברית, תלוי איך יילך הפסיכומטרי.

מאיזה יוצר, יוצרת או יצירה קיבלת השראה?

אני מרגישה שהשראה זה אפקט מצטבר. כדי שאני אוכל בכלל להסתכל על מישהו ולומר "וואו עשית משהו מטורף" אני צריכה לראות אחרים מאותו התחום ולשאוב ניואנסים ממקורות נוספים.

אבל אם חייבים לבחור אחד, אז יש משורר אמריקאי קלאסי, רוברט פרוסט, כולם לומדים אותו בשיעורי ספרות כי יש לו את הלהיט שכולם מכירים, השיר עם the road not taken, אני מאוד אוהבת את השירים שלו, אפשר לומר שהוא נותן לי את ההשראה. מסתבר שיש לי טעם של מורה לאנגלית.

איזה יוצר, יוצרת או יצירה את לא אוהבת?

"חלף עם הרוח" זה הספר השנוא עלי. אלפי עמודים של העלילה הכי דלה שקראתי בחיי.

לא ברור לי איך הצליחו לקחת את מלחמת האזרחים האמריקאית, תקופה מרתקת בהיסטוריה, ולכתוב עליה רומן כזה תפל. גועל נפש.

מה לגבי ספר טוב? מה קראת לאחרונה?

קראתי את הספר של אילן הייטנר, האחרון שהוא הוציא, "האיש שלא רצה להיות קטן".

הוא גרם לי להרגיש קצת מגעיל מבפנים, הספר היה נורא ציני ומיני ומוקצן, אחרי כל פרק הרגשתי שצריכה הפסקה מהמציאות של הספר ומהמציאות בכלל. לא שהוא לא היה טוב אבל זה העביר תחושה שהכל לשווא.

קראתי גם ספרים אחרים שלו.

זה לא נשמע שנהנית, למה המשכת לקרוא עוד ספרים שלו?

אני אוהבת ספרות שגורמת להרגיש, לא חשוב מה. אוהבת לדעת שהספר שקראתי גרם לי להרגיש משהו.

מהי המילה האהובה עליך ולמה?

Discombobulated

לא נכון!

מה? למה?

מישהו כבר אמר את זה בראיון.

מה? מי??

שוהם סכנה מנלה, אולי אתם נשמות תאומות.

וואו חשבתי שאני מיוחדת…

צריך להיות מאוד מיוחדת בשביל להיות נשמה תאומה של שוהם, תאמיני לי. ספרי למה דווקא המילה הזו?

אהבתי במקור את המילה כי המשמעות שלה היא "מבולבל" והיא מבלבלת בעצמה, אבל יש גם סיפור.

כשהייתי בכיתות ו' עד ח' גרנו בארצות הברית. בכיתה ח' הייתה לי מורה נפלאה לאנגלית שהייתה סופר קשוחה והחליטה שהיא תאתגר אותי עד הקצה. לא היה לי אוצר מילים מתאים לגיל של חטיבת ביניים, אז היא נתנה לי מילים נוספות ללמוד מעבר למה ששאר התלמידים בכיתה קיבלו. זו הייתה אחת המילים, המילה הזו נדבקה לי לראש, וזו הוכחה שזה עבד מבחינתי.

הנה אחרי שנים אני עדיין זוכרת את המילה הזו שאף אחד לא מכיר.

חוץ משוהם סכנה מנלה.

הוציא לי את הרוח מהמפרשים.

איזו מילה מעצבנת אותך?

תיעדוף. זו מילה ממש צה"לית. זו המילה השנואה עליי כרגע. מסביבי יש אוצר מילים ממש מצומצם וזו מילה שעולה חמש-שש פעמים בפגישה. זה לגמרי שייך לשיחה ולגיטימי, אבל מוציא אותי מדעתי. הלוואי שהיה עושר וגיוון גם לשפה שמשתמשים בה בצבא.

עצה למשורר מתחיל:

גם משפט אחד בודד על חלון וורד ריק לחלוטין זו הצלחה, וגם להמשיך לשבת מול המשפט הזה כשהחלון עדיין ריק, זו הצלחה. אפילו רק לשבת ולנסות זו הצלחה, שעה, יום, יומיים, שבוע, זו הדרך להתחיל לכתוב. אל תרגישו רע.

העברי את השרביט למרואיין הבא:

לירי בר.

פנקי אותנו בהייקו:

אוקיי, פה אני אבקש עזרה מחבר טלפוני.

אין בעיה, מי החבר?

אופק רפאלי, חבר שלי.

מעולה, תנו לנו בראש.

אין לי רעיון

למה בעצם הייקו

לא עדיף חמשיר?

(5.4.2018)

צילום: זיו עמר