מה אתה עושה כשאתה לא על במת הסלאם?

אני כרגע עובד על מספר הגשות של תסריטים, לסרט ולסדרה קומית. פרטים בהמשך. אני מכין להנאתי מחברות כרוכות ביד ומוכר אותן באינטרנט, יש לי חנות באטסי. כרגע זה בעיקר תחביב, אני כבר לא עושה את זה לפרנסה.

אני שוחה כמה פעמים בשבוע, גם בשביל הספורט, אבל זה גם מקום בשבילי לעבד בו דברים, עולות לי מחשבות, אני מעבד רעיונות לכתיבה, זה נהדר לעבודה על דמויות ובכלל לעיבוד מידע… אני מאוד ממליץ לאנשים כותבים לעבוד לא רק במקומות שבהם אתה נמצא מול דף ועט, אלא גם במקומות בהם אתה דווקא נמצא מול עצמך.

מאיזה יוצר, יוצרת או יצירה קיבלת השראה?

אני לא יודע אם זה נחשב השראה, אבל יש אמירות של אנשים שעושות לי משהו. נוני גפן, תסריטאי, במאי ויוצר קולנוע ישראלי, אמר לי פעם בשיחה בינינו, "אני לא מנסה להיות הכי טוב במה שאני עושה", ובשבילי זו הייתה אמירה מאוד משמעותית שאומרת "תשחרר את הפרפקציוניזם ופשוט תעשה". תמיד יהיה מישהו שיאהב ומישהו שישנא, ובסופו של דבר – יוצר צריך ליצור. באותו מובן, אחד היוצרים שאני מאוד מעריך זה וודי אלן. הוא עושה סרט כל שנה, וברור לו ולכולם שחלק יוצא יותר טוב, וחלק יוצא פחות, מה שחשוב זו העשייה. אגב, בתוך סרט  של וודי אלן בסרט Match point יש רגע ששחקן הטניס אומר לאחת הדמויות "תתאמני מול מי שיותר טוב ממך, כי כשאתה משחק עם אנשים שהם מעולים בתחום שלהם אתה לומד מהם". תשאף לשחק בכל תחום עם הטובים ממך, עם מי שטוב במה שהוא עושה.

איזה יוצר, יוצרת או יצירה אתה לא אוהב?

אני לא רוצה להגיד לא אוהב, זו מערכת יחסים מורכבת של אהבה שנאה, עם לואיג'י פיראנדלו. אני לא אוהב את השבירה של הנרטיב שהיא רק בשביל ליצור את הנקודה של מודעות עצמית. יש יוצרים אחרים שעושים את זה וזה עובד, נגיד ריק בסדרה "ריק ומורטי" מודע לזה שהוא דמות בסדרה, אתה מרגיש את זה. זה דבר אחד. זה לא מפרק את כל הנרטיב. פיראנדלו ממש מפרק, עוצר הכל, אומר "אני יודע שזו יצירה אבל יותר מהסיפור חשוב לי לדבר על דברים אקזיסטנציאליסטיים עכשיו". באיזשהו מקום אני אוהב מעדיף יוצרים שמאפשרים לעצמם ולי להתמסר לעולם שהם בנו. אני יותר מעריך מישהו שמצליח להעביר לי חוויה שלמה, ממישהו שכותב מתוך המון מודעות עצמית ושובר את העולם שהוא עצמו יצר. ארספואטיקה זה כלי חשוב וחזק אבל אני מעדיף יוצרים שלא משתמשים בו על בסיס קבוע.

איזה ספר קראת לאחרונה?

"סיפורי משפחת החיות המוזרות" של טובה ינסון. זה באמת מרגש, כי זו אסופה של סיפורים שלא נכנסו לסיפור הגדול של משפחת המומינים, אלו סיפורים של דמויות משנה. זה ספר ענתיקה ופשוט אוצר. הודפס בארץ ב-1977. טובה ינסון היא אחת ההשראות שלי, הרגישות שלה למערכות יחסים, לניואנסים של רגש, יוצאת החוצה בדמויות שלה. כל הסיפורים בספר הזה הם על דמויות בודדות. יש איזו "לבדיות" שלהן, וגם כשהן במפגש עם דמות אחרת, המפגש הוא לא מספק. הן צריכות להתמודד עם עצמן ועם מה שעולה בהן לאחר המפגשים האלה. טובה ינסון היא מאסטר של רגשות ורגישות.

מהי המילה האהובה עליך ולמה?

וואו, רק אחת?? כרגע עולה לי  רק "שברירי", זו אהבה ישנה שלי, בגלל המצלול שלה. מילה נהדרת.

אבל כששיחקתי עם האחיינים שלי שבץ-נא גיליתי מילה ממש ארוכה. וגם ממש מגניבה: "התחשמלנו".

השתמשתי פעם בשיר במילה "מחושמלים" ויש משהו בלקחת שם עצם כמו חשמל לקחת אותו להפוך אותו לפעולה, זה מאוד מעניין. זה לא מתאפשר עם כל מילה.

איזו מילה מעצבנת אותך?

"הנישום". זו מין מילה משפטית כזו. שכחתי אפילו מה זה אומר. רגע, אני חייב לבדוק מה זה… אה, זה מי שחייב במס. אז בגלל זה! זו מילה נוראית. נשמע כמו מישהו שצריך הנשמה, או מישהו שהוצאנו לו את הנשמה… מילה מחרידה.

עצה לאנשל"ט מתחיל:

תפרגן באמת! אל תיתן פחות משמונה.

העבר את השרביט למרואיין הבא:

צביה מרגליות.

פנק אותנו בהייקו:

שוב הוא התגנב,

אבק, שלגיו מסגירים

מה טרם נקרא

(7.3.18)

צילום: מאי פרחי