מה את עושה כשאת לא על במת הסלאם?

אני מרצה לאנגלית במכללת שלם, ומלמדת כתיבה אקדמית השנה ב"יהודה הצעיר" זו תכנית של שנה לצעירים אמריקאים אחרי תיכון, הם מתנדבים ומטיילים בארץ והשיעורים נחשבים להם לנקודות באוניברסיטה. אני רוקדת ריקודים צועניים וריקודי בטן, התחלתי את זה אחרי שקראתי את הספר "שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד". הייתה שם שאלה, "מה הדבר היחיד שאת לא עושה למרות שאת יודעת שישפר לך את החיים" ואני כתבתי "לעשות ספורט". אני לא טיפוס של חדר כושר, אז ככה התחלתי לרקוד וזה אחד הדברים הכי טובים שעשיתי לעצמי. זו הייתה חוויה מתקנת, לא רקדתי מאז התיכון. אני לומדת לתעודת הוראה באנגלית כדי שאוכל בהמשך לעבוד בתיכונים, זה מאוד אינטנסיבי. לפני חמש שנים ייסדתי מועדון שירה שנקרא "משוררי בבל", זו קבוצה של קריאת שירה בכל מיני שפות שונות. האירוע האחרון היה בסוכות אבל אני רוצה להחזיר את זה. היו אירועים של זה בבית שלי וגם פתוחים לציבור הרחב, אפשר היה פשוט לבוא ולהקריא משהו מקורי שלך או טקסט שאתה אוהב, ואז היו פעילויות כתיבה, זה גרם גם למי שלא כותב להרגיש חלק, להרגיש כמו משורר. תמיד קישרתי את הפעילויות לחגים מכל העולם, נגיד נורוז, שזה ראש השנה הפרסי, או יום הפופקורן הבינלאומי.

מאיזה יוצר, יוצרת או יצירה קיבלת השראה?

המשורר הכי אהוב אהוב עליי זה וולט וויטמן, יש לו ספר אחד שהוא כל הזמן שידרג, הוא הוציא אותו שוב ושוב, הספר נקרא Leaves of Grass.  הוא לא הוציא עוד ספרים, רק עוד ועוד מהדורות של אותו ספר, עד המהדורה האחרונה ממש לפני שמת, ה "Deathbed Edition" הוא כל פעם הוסיף שירים, האריך את השירים הקיימים, אבל לא הוציא ספרים אחרים. אני מתחברת למשפטים הארוכים שיש אצלו. אני צריכה מקום. המשפט האהוב עליי מאחד השירים המפורסמים שלו הוא  "I am large, I contain multitudes".

ביצירות שלו, נשים ושחורים ואמריקאים ילידים מקבלים מקום ומקבלים יחס שווה, בתקופה שלא היה להם במציאות יחס שווה. אני אוהבת את הפתיחות שלו, הוא לא דבר אחד, יש מקום לכל מיני זהויות בתוכו, וגם אני כזו, גם ישראלית, גם אמריקאית, גם אפרו-אמריקאית, גם התרבות הרוסית היא חלק מהחיים שלי דרך בעלי, גם הריקודים של המזרח….

I contain multitudes.

הוא משורר על-זמני, כמו שכל המשוררים שואפים להיות.

אני מקבלת הרבה השראה מהטבע, מנופים של יערות ועצים. זו השראה מה-אמן שיצר את הכל. במידה והוא ישנו.

איזה יוצר, יוצרת או יצירה את לא אוהבת?

חשבתי כל כך הרבה מה לענות על זה. אני לא יכולה לחשוב על משהו שאני שונאת ממש.

חוץ מסרטי אימה. אני שונאת את כולם. לא רואה סיבה להתעלל בעצמי, יש לי חלומות רעים מזה. אני נמנעת מזה בכל צורה ואם ראיתי משהו מפחיד אז אני צריכה לראות אחר כך סרטים מצוירים או משהו.

בשירה מדוברת מפריע לי כשמישהו מאוד תיאטרלי, כשזה יותר מדי מרגיש כמו מופע של איש אחד, או כשזה ממש כמו ראפ. ראפ זה משהו בפני עצמו, ותיאטרון זה משהו בפני עצמו, הספוקן וורד זה לא זה ולא זה. זה מרגיש לי רמאות. גם ככה אנשים מתבלבלים בין הז'אנרים, תנו לספוקן וורד את הייחודיות שלו. יש כמובן שיש ראפרים ושחקנים שמבחינים יפה.

איזה ספר קראת לאחרונה?

הספר האחרון שסיימתי היה “The Voyager Record”,  שכתב אנתוני מייקל מורנה.

פעם שלחו תקליט לחלל, עשוי זהב שלא יהרס, עם מידע שנועד לייצג את האנושות. הקליטו עליו מוזיקה מכל העולם, נציגים מכל מיני שפות הקליטו דברי ברכה, יש קולות של חיות, של הים… אפילו צירפו תמונות של איך נראים גבר ואישה. יש גם הוראות איך לנגן את התקליט, למקרה שחייזרים ימצאו אותו.

אז מורנה כתב על התקליט הזה.

חלק מהספר הוא מחקר אמיתי על התקליט הזה, מה היה עליו וכדומה, אבל הוא כתב גם הצעות למה חסר בו, וגם תרחישים בדיוניים של מה קורה עם כל מיני חייזרים שמוצאים את זה, מה קורה להם ומה הם חושבים.

אני מתה על ספרים שגורמים לי להתעניין עוד ולהמשיך לחקור בעצמי. זה ממש גרם לי להתחיל לחקור את המוזיקה שאמורה לייצג את האנושות.

מהי המילה האהובה עליך ולמה?

אני אוספת מילים שאני אוהבת בכל מיני שפות, אני אפילו חושבת לקעקע משפט מכל המילים האלה יום אחד.

"באבילי" זו מילה אכדית, זה המקור של המילה "בבל". הרבה זמן מאוד אהבתי את המילה הזו, עוד לפני שהקמתי את משוררי בבל. העניין שלי בסיפור של מגדל בבל התחיל כי אני אוהבת שפות, אבל גם כי יש משהו באמת מעוד מעניין ברעיון של המגדל הזה. המגדל היה רע לכאורה אבל אני רואה ייעוד של כל האנושות לחבר את כל השפות שהופרדו מחדש. כאילו אם נוכל לחבר את כל זה מחדש נוכל לפתור את כל הסודות של היקום. בעברית "בבל" ו-"לבלבל" מגיעות מאותו שורש… ועם המחקר של הסיפור מצאתי את מקור המילה, "באבילי", שזה בעצם אומר "השער של אלוהים". הם ניסו להגיע לאלוהים, וזה מסמל בעיניי להגיע לאלוהות מתוך חיבור של השוני.

איזו מילה מעצבנת אותך?

"בעל". באנגלית וגם בעברית זה בעייתי. לא משנה באיזו מילה אחרת תשתמשי זה יוצא לא מתאים. זו אחת המילים שמעמידה אותי בין העקרונות שלי לבין הרצון האוניברסלי להיתפס כנורמלית.

אני מרגישה שויתרתי על העקרונות כשאני אומרת "בעלי" אבל אני משתמשת במילה הזו לפעמים. המילה לא משקפת את המציאות, אני לא מרגישה שיש לי באמת "בעל", אבל למילים יש כוח. ואני יודעת שאם אני אגיד "בן הזוג שלי" אז מי שדיבר איתי עכשיו לא יודע אם אני נשואה או לא, ובעצם מה זה חשוב? ולמה זה עניינו של מישהו אם אני נשואה? ומה זה מוסד הנישואים בכלל? זו מילה שמביאה אותי לכל מיני מחשבות מיותרות על יחסי כוחות. יש עדיין יותר מדי ערך לכך שאישה תהיה נשואה. כאילו צריך את זה כדי שיכבדו אותך, או סתם שיעזבו אותך בשקט.

עצה לאנשל"ט מתחיל:

תהיו נדיבים. פעם ראשונה שבאתי לפואטרי סלאם הייתי אנשל"טית ואמרו לנו: תנו 10 לשיר ששינה לכם את החיים! אני לקחתי את זה ברצינות ונתתי ציונים שבדיעבד אני חושבת שהם היו קשים מדי.

אל תתנו פחות משבע, זה כבר מעליב. אם נתת שבע כבר מבינים שלא אהבת.

העברי את השרביט למרואיין הבא:

רחל סטומל

פנקי אותנו בהייקו:

אוי, אני טובה יותר בשירים ארוכים… אני אצטרך לספור על האצבעות.

זה בסדר, כולם סופרים על האצבעות כפרה.

אני שורדת

coffee in peace is success

שוכחת עצמי

צילום: קרדיט אלכסנדר קריינצין

(23.5.18)