טינג פנג, לא תחשוף את שמך האמיתי? איך המעריצות ידעו למצוא אותך?

לא לא, אני אוהב את האנונימיות.

סבבה. אז מה אתה עושה באנונימיות כשאתה לא על במת הסלאם?

כשאני לא על במת הסלאם אני לומד סינית, בקושי רב, ובשבירת שיניים מרובה. אתמול היה לי שיעור ונזכרתי כמה זה קשה. אני לומד כבר שנה וחצי און-אנד-אוף, יש התקדמות אבל זה כמו לרדוך אחרי מכונית נוסעת. אתה לא משיג אותה, אבל המטרה היא לרוץ.

בזמני הפנוי מתרגם. לא מסינית – אלא מאנגלית לעברית. יצא לי לתרגם בעיקר דברים לא מעניינים. כתוביות לדברים, משחק לוח…

בזמני הלא-פנוי אני מברמן, שוב, כתל אביבי ממוצע. אני תמיד צוחק על זה שהעובדים האחרים במסעדה הם סטודנטים או עובדים במשהו אחר במקביל, ואני היחיד שמברמן כי זה מה שאני אוהב לעשות. חוץ מזה, אם אתה כבר אלכוהוליסט אז לפחות שמישהו ישלם לך על זה.

נוסף על במת הסלאם, אני מארגן ליין של שירה מדוברת ב"בארקי" בחיפה, במטרה למצוא כשרונות חדשים בסצינה השירה המדוברת.

מאיזה יוצר, יוצרת או יצירה קיבלת השראה?

אני חושב שאם אני צריך להצביע אל אחד, זה צ'רלי קאופמן. לקוראים שלא מכירים הוא תסריטאי ובמאי של סרטים סוריאליסטיים מאוד עם אמירות עמוקות ולא ברורות בכלל על החיים.

אני ממליץ לראות את "סינקדוכה ניו יורק" לכל מי שנולד בן אדם. הוא מצליח להעביר רעיונות ותובנות לגבי החיים והמוות בלי לדבר עליהם, בלי שאתה מצליח להבין עם השכל מה הם בדיוק, אבל אתה מרגיש את זה ומבין על מה הוא מדבר. זו הפנייה הכי ישירה לרגש שראיתי במדיום כלשהו. אני לא מצליח לעשות את זה בעצמי אבל הייתי מאוד רוצה לדעת לעשות את זה, לגרום לאנשים להבין משהו כל כך פונדומנטלי לגבי עצמם בלי לנסח את זה במילים.

איזה יוצר, יוצרת או יצירה אתה לא אוהב?

אני אעורר את חמתם של הקוראים ואגיד: ביונסה. אני יוצא מנקודת הנחה שאם כולם אוהבים אותה ורק אני לא, אז הבעיה היא אצלי ולא אצלם, אבל אני פשוט לא יכול להקשיב לה. פופ צריך למלא איזשהו סטנדרט בסיסי של קאטצ'יות, וה"הוקים" של השירים שלה צורמים לי במוח ברמות. החלקים הקליטים לכאורה בשירים שלה – מזכירים לי את התיאור בערבי סלאם של איזה סוג של שיר צריך לקבל 1 בניקוד.

איזה ספר קראת לאחרונה?

"חיתוך הזהב" של מריו ליביו, זה פשוט ספר מדע פופולרי על חתך הזהב ומתמטיקה באופן כללי, הוא די לא מוצלח. המשכתי עד הסוף מתוך אינרציה. המסקנה הסופית שהבנתי ממנו הייתה "יש פה הרבה דברים מעניינים, אבל תכלס זה סתם מספר". לא יודע אם הייתי קורא 250 עמודים בשביל משהו שנופל בקושי לקטגוריית "טוב לדעת".

מהי המילה האהובה עליך ולמה?

אני חושב ש"כאילו". אני אוהב מילים שמשתמשים בהן ביום-יום באופן דיבורי, אבל בעצם הן בעברית מאוד גבוהה. כמה פעמים ביום אומרים את המילה "אילו"? זו עברית גבוהה. אבל כאילו זה בעצם להגיד כמו "כמו אילו". זה ממש כאילו היית משתמשת בשפה גבוהה. אני אוהב גם פילרים, מילים שממלאות את הרווחים במחשבה. כמו "בעצם", "לו"… בסינית יש מילת פילר שמבטאים "ניגה". המשמעות שלה היא "ההוא". כמו that. ההגייה שלה מצחיקה כי זה נשמע כאילו הם אומרים nigger.

איזו מילה מעצבנת אותך?

אני אלך על שתי מילים שלחוד הן בסדר אבל ביחד מעצבנות אותי: "האמת שלי", במיוחד בהקשר של "אני הולך עם האמת שלי עד הסוף". מה זה "האמת שלי"? אם יש אמת, אז היא בטח לא שלי. לי יש רק דעה. ברגע שאתה מתייחס לדעה שלך בתור אמת, הרבה פעולות קיצוניות מקבלות לגיטימציה. אנשים חיים ומתים והורגים למען "האמת שלהם". לא פגשתי עוד מישהו שהיה מוכן למות בשביל הדעה שלו.

עצה למשורר מתחיל:

זו עצה ספציפית למי שבא לפואטרי סלאם כמשורר מתחיל. אם אתה מגיע אם ביקורת על משהו, כדאי מאוד שהיא תהיה מעצבנת, או תגרום לכולם, כולל אותך, להרגיש לא נעים. אחרת זה חבורה של אנשים שמביאים ביד קולקטיבית. יש סיבה למה "להתלונן" ו"לאונן" מתחרזות. לפחות אצל הקהל – תגרום אי נוחות. אם זה רק מכעיס אותך, זה משהו שכבר ידעת קודם. אם יש אי נוחות, אז כנראה זה משהו שלא בסדר ונוכח בחיים שלך.

העבר את השרביט למרואיין הבא:

נעמה לופו

פנק אותנו בהייקו:

קניתי עציץ,

הוא נבל. כתבתי שיר,

תיכף גם ינבול.

(01.02.18)

צילום: Aleksandra Rózga