אשכרה? תל אביבית מבטן ומלידה?

כן. הייתי נורא רוצה לכתוב קטע על תל אביב אבל זה קשה לי, זה כמו לנסות להריח את עצמך.

אף פעם לא גרת בשום מקום אחר?

אף פעם. אבל בן זוגי אשדודי, והוא מטפטף לי שיום אחד אולי נעבור לשם.

ואיך את עם הטפטוף הזה?…

שמה חומרי איטום…

אז מה את עושה כשאת לא על במת הסלאם?

אני שחקנית, עושה בעיקר תיאטרון פלייבק, מטפלת בפסיכודרמה ואשת היי טק לשעבר. האמת שאני מחפשת עבודה, לא בטוחה עדיין באיזה תחום. אז אם למישהו יש הצעות – שיפנה אלי. יש לי גם דמות שאני עושה איתה מברקים לא-מזמרים לימי הולדת. קוראים לו אשר גריל, הוא בעלים של שיפודיית "האחים גריל", מרחיק יונים ועושה מברקים לימים הולדת ואירועים מיוחדים.

ואוו. ספרי קצת על הדמות הזו של אשר. מי הוא? איך הוא עושה את מה שהוא עושה?

אשר הוא ערס טוב לב כזה, ישיר, אומר את הכל בפנים, אוהב זולת. הוא אלוף הארץ ב״יריקה לרוחק״.

הוא עושה תחקיר על הבן אדם וכותב לו ברכה בחרוזים, מגיע לעבודה שלו או הביתה, ומבצע את הברכה. וכמובן, עושה צחוקים ושי-גועים.

הרוב מאוד אוהבים אותו, לפעמים הוא קצת מבהיל, גם אנשים שמכירים אותי מופתעים. גבר שמחופש לאישה זה דבר פחות מוזר כנראה, אבל אישה מחופשת לגבר  – לא כל כך מבינים מה זה ומי זה.

סך הכל זה נורא מצחיק.

בגלל זה אני מפחדת קצת לחרוז בספוקן, אני מפחדת שייצא לי אשר גריל.

בעצם אני עושה עוד הרבה דברים, יותר מדי דברים! אני גם וואנאבי סטנדפיסטית. אני לא מצליחה להתרכז בזה, זו העשייה שהכי מפחידה אותי בעולם. מבחינתי הפואטרי סלאם זה שלב אחד לפני. להיות לבד על הבמה ולהתחייב להצחיק אנשים זה כאילו כמעט טירוף.

מאיזה יוצר או יוצרת / יצירה קיבלת השראה?

קראתי לפני איזה שנה ספר של יואל הופמן, שנקרא "מצבי רוח", והוא די הדהים אותי. זה משהו בין שירה לסיפורים קצרים, בכלל הסגנון שלו הוא די מוזר ולא שגרתי. ניסיתי קצת לכתוב כמוהו, כי זה היה מן כזה "וואו, איך הוא מרשה לעצמו“.

לפעמים אני מוצאת את עצמי מנסה לקלוע למה שרוצים לשמוע, להיות "פופית", וזה יוצא גם על חשבון איך ומה שאני רוצה להגיד – שיט, הנה הודיתי בזה. אני מאוד מעריכה אנשים שמעיזים להיות מי שהם עד הסוף אז גם בגלל זה יואל הופמן מאוד הדליק אותי.

איזה יוצר או יוצרת / יצירה את לא אוהבת?

ויקטוריה חנה. וואו. אני לא מסוגלת לשמוע את השיר אלף בית או איך שלא קוראים לזה, השיר הזה גורם לי להרגיש כמו ילדה מפגרת שמנסים להסביר לה משהו, והיא לא מבינה. גם ההגדרה הזו של להיות "אמנית קול" זה קצת פלצני בעיניי, למרות שזה קצת סותר את מה שאמרתי בשאלה הקודמת… בכל מקרה, אני לא יודעת איך להסביר את זה, זה מעורר בי זעם.

איזה ספר קראת לאחרונה?

"רודף העפיפונים" של חאלד חוסייני.

לפני זה ניסיתי לקרוא את "עפיפונים" של רומן גארי, בטעות, ולא הבנתי למה אני לא מצליחה לקרוא אותו – אמרו לי שזה רב מכר סוחף וכל הזמן נתקעתי.

אז איך היה "רודף העפיפונים"?

היה טוב, היה טוב, התרגשתי! אני יכולה לבכות בספרים. זה קורה. בכלל, אני בכיינית.

מהי המילה האהובה עליך ולמה?

לא יודעת אם זו הכי אהובה, אבל היא אחת האהובות: אשכים. מביך להודות. לא יודעת למה היא אהובה עלי, משהו עם הש' וה-כ', איך שהיא נשמעת, זו מילה מערסלת כזו.

איזו מילה מעצבנת אותך?

כשאנשים שבכלל לא מכירים אותי קוראים לי "מאמי", ו"יקירה"… אתה המוכר בחנות, למה אתה צריך לקרוא לי מאמי עכשיו?
וגם "היוש", וכל משפחת ה "אוש". אני מסרבת להשתמש בזה. בכלל יש כל מיני טרנדים שאני מסרבת להיכנע להם, לפעמים זה מצליח ולפעמים לא.

עצה לאנשל"ט מתחיל:

לך עם האינטואיציה הראשונית שלך, ואל תכנע לקריאות "בוז" או "יה" מהקהל ומהאנש"לטים האחרים. ואל תיתן נקודות גבוהות מדי כמו ארבעים אלף. אני שונאת את זה.

העבירי את השרביט למרואיין הבא:

זיו הרמלין שד"ר

פנקי אותנו בהייקו:

אם אני נמר

בתוכי ילד קטן

קטן וחיוור

9.8.17