אתה גר עם בת זוג וגם שותפים?

זה לא היה התכנון המקורי. אני במקור מקיבוץ כפר החורש בעמק יזרעאל, וכשעברתי למרכז חיפשתי דירת שותפים כי זה מה שאני יכול להרשות לעצמי, ובאמצע השנה, סיגל, חברה שלי עזבה את הגרעין שהיא הייתה חלק ממנו. אז שאלתי ממש בחביבות את השותפים אם היא יכולה לבוא לגור איתנו לזמן בלתי מוגבל. אוריה אמר "מגניב", עודד אמר "אההההה…. אוקיי נראה לי סבבה", ואז כשהם גילו שהיא בחורה מצחיקה וכיפית הם אימצו אותה בחום. כולנו יוצאי גרעינים של תנועות, ונוצרה פה סוג של קומונה אלטרנטיבית. למעשה היא נוסעת עכשיו למזרח, והשותפים ממש עצובים.

מה אתה עושה כשאתה לא על במת הסלאם?

אני עושה ג'אגלינג מטורף בין לימודי קולנוע באוניברסיטת תל אביב לכמה עבודות שונות. עבודתי הותיקה ביותר היא כקלדן בבית משפט, אני שם כבר שלוש שנים. אני חושב שזה מעולה שמקור ההכנסה שלי הוא לשבת ולשמוע המון סיפורים ממש מטורפים. ככה גם אם אתה לא טוב בלהמציא סיפורים אתה נחשף אליהם.

אני כותב בעמוד הפייסבוק של קשת TVbee אייטמים על טלוויזיה, אני ממש אוהב טלוויזיה, זה ניכר בשירים שלי… לפחות שני קטעים שלי מתעסקים בטלוויזיה.

אני לרוב מאוד נהנה מהלימודים קולנוע זו אומנות שהיא מאוד קבוצתית, יש משהו באנשים שעובדים ביחד שמפרה את ההקשבה שלך ולא את האגו שלך. זה מכריח אותך להקשיב לעוד אנשים על הסט ואני אוהב לעבוד עם אנשים שיש להם משהו מענין להגיד.

זה השפיע עליי גם כשאני בא להופיע בסלאם –  אם אתה מתעניין גם במפגש עם המופיעים האחרים, ההנאה שלך מהערב לא תלויה בהצלחה שלך כמופיע.

מאיזה יוצר,  יוצרת או יצירה יצירה קיבלת השראה?

אני חושב ש"הכבש השישה עשר" זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים, אני לא מכיר עוד יצירות שאני אוהב מגיל שלוש ועד עכשיו. בהמשך גם "כוורת", אבל זו היצירה הראשונה שהיה לי איתה מפגש טוטאלי שממשיך עד היום.

אגב, זה התחיל כספר כתוב, אבל המפגש של זה עם הביצוע המאוד מסוים של האמנים שעשו את זה הפכו את זה לחד פעמי.

אני חושב שאני אוהב את היצירה הזו עד יום מותי.

ספציפית יש שם את השיר "היי אני כבר לא תינוק" שמבחינתי נשאר רלוונטי כל הזמן.

איזה יוצר, יוצרת או יצירה את לא אוהב?

קשה לי עם אמנות שמנסה להיות גבוהה, קשה לי להרגיש שמנסים להעביר לי משהו חשוב או תחושה חשובה, יש סרטים וגם ספוקן וורד שיש בהם מניפסט כזה כנגד משהו מאוד מסוים, האשמה כלפי תופעה או אדם וזה המון פעמים נורא לא נעים.

גם אני יוצא נגד דברים, אבל כשאני עושה את זה אני מנסה לתת יותר מאשר רק אצבע מאשימה.

עוד דבר שאני לא מתחבר אליו זו אמנות שיוצרת סבל לצופה.

לא מאמין ביצירות שאין בהן משהו שגורם הנאה, לא בהכרח מדובר על צחוק, אבל איזשהו קסם, אפילו ביצירה הקודרת ביותר, כדי שנוכל להתחבר אליה.

לדוגמה, ראיתי לאחרונה את הסרט "דנקרק" של כריסטופר נולאן, לא אהבתי אותו אבל היה בו רגע אחד מדהים שבו שני חיילים מנסים להוביל פצוע על אלונקה ובדרך יש קורה מאוד צרה, הם חייבים לעבור עליה, ושבעים חיילים מסתכלים עליהם מאחורה ואיכשהו הם מצליחים לחצות, ואחרי שהם חוצים כל אלו שצפו בהם קוראים "ייאאאייי"! בכל יצירה צריך רגע של "ייאי!". אי אפשר שיהיה רק איום ונורא.

איזה ספר קראת לאחרונה?

וואו, יש לי דוגמה מאוד לא מעוררת השראה… אני קורא ממש עכשיו בשקיקה את "דרך הרשע" של ג'יי קיי רולינג, היא כותבת סדרת ספרי בלש ולעולם כבר לא איכפת ממנה, כולם שכחו שהיא סופרת מצוינת. היא גאונה מבחינת כל העניינים של איך מספרים סיפור ואיך בונים את השלבים בלי שהקורא בכלל שם לב.

היא סופרת שלא מפסיקה ליצר למרות ששיא הפופולריות שלה כבר מאחוריה. היא כבר לא צריכה להוכיח כלום לאף אחד. אני אוהב לראות כותבים שממשיכים לכתוב למרות שהציבור כבר לא בהכרח יקנה בהמונים.

לא שאני משווה, אבל גם לי היה משבר אחרי השנה הראשונה שלי בסלאם. הייתה שנה מטאורית שזכיתי במיקרופון די הרבה פעמים, ואז הפסקתי להופיע במשך שנתיים, אז אני מתחבר לזה.

עכשיו אני מופיע שוב ובינתיים הקהל התחלף והם לא יודעים מי אני. לפעמים צץ מישהו מהעבר ופתאום אומרים  "ראינו שאתה בליינאפ והגענו". הפסקתי לפחד מלכתוב גם אם זה לא יהיה טוב. הבנתי שאני היחידי שמצפה למשהו ממני, ועכשיו במקום לצפות מעצמי להיות טוב, אני משתדל לצפות מעצמי פשוט להיות.

שוב, לא שאני משווה ביני, דג הרקק, לבין ג'יי קיי רולינג.

מהי המילה האהובה עליך ולמה?

היעדר. זה קודר אבל יש פה חכמה שמעטים שמו לב אליה, אפשר לכתוב את זה עם י ובלי י', אני חושב שחייבים לכתוב אותה בלי י', כי אז אתה מייצר את המשמעות שלה, אתה מייצר העדר בפועל.

זו המילה היחידה שבאקט הכתיבה שלה על דף ניתן לייצר את המשמעות שלה.

יש לה גם צליל מאוד יפה, הצליל ממש מעביר את ההרגשה של ההעדר.

אבל צריך לנקד, אחרת אנשים יחשבו על עדר פרות.

איזו מילה מעצבנת אותך?

אקסהביציוניזם. פעם זמר שאני אוהב השתמש בה בראיון ל"הארץ", וזה היה נשמע שהוא סתם מנסה להישמע חכם וזה עיצבן אותי, ובאקט של מחאה סרבתי ואני מסרב עד היום לברר מה משמעות המילה הזו.

פעם מישהו באוניברסיטה הסביר את משמעות המילה וסתמתי את האוזניים בשביל לא לשמוע!

וואו, קיצוני!

טוב, תן עצה למשורר מתחיל:

כשאתה מסיים לכתוב את הטקסט הראשון שלך אתה כנראה צריך לערוך אותו, אבל אל תתחיל לערוך מיד.

לך לחמשת האנשים הכי אובייקטיביים לגביך, כלומר – לא אמא, ותבקש מהם לתת ביקורת כנה. תן שיגידו לך את האמת. אני עושה את זה עם כל טקסט שאני כותב ועד היום זה הוכיח את עצמו כממש בסדר.

העבר את השרביט למרואיין הבא:

יעל חץ

פנק אותנו בהייקו:

אהבתי אותך

עד היום שבו הפסקת

לאהוב קרמבו.

15.8.17